דב"ע לח/73-3

תקציר

פסק הדין נסוב סביב סכסוך בין עובד למעסיק בנוגע לתביעת העובד לשכר ופיצויי פיטורים. המעסיק טען כי העובד אינו יכול לתבוע שכר שאינו רשום על פי דרישות החוק, וכי החוזה עצמו אינו חוקי בשל אי עמידה בהוראות המס. בית הדין בחן בהרחבה את סוגיית חוקיות חוזה העבודה. נקבע כי אין ראיות להסכם בלתי חוקי בין העובד למעסיק, לפיו המעסיק יימנע מלגלות את השכר בפועל לפקיד השומה, והעובד יפסיד את מלוא שכרו אם יתרחש גילוי. עם זאת, בית הדין מצא כי העובד קיבל שכר נטו במזומן ונהנה מהם. עם זאת, ההסדר לא ירד לשורש העסקה כולה; זה היה רק אגב ביצוע ההסכם. לפיכך, פסק בית הדין לטובת העובד, ואיפשר לו להסתמך על חוזה העבודה להוכחת שכרו בפועל, ובכך לזכות אותו בפיצויי פיטורים על בסיס סכום זה. לחילופין, בית הדין גם קבע כי גם אם החוזה היה בלתי חוקי, עדיין ניתן היה לתבוע שכר ראוי, ויש לחשב את פיצויי הפיטורים על סמך עדותו של העובד בנוגע לשכרו החודשי, אשר נתמכה גם בעדות המעסיק. בית המשפט פירט גם את הסנקציות האזרחיות והפליליות החלות על פי פקודת מס הכנסה בגין הפרות מסוג זה, וציין את העונשים החמורים הכרוכים בכך. פסק הדין עוסק גם בחישוב פיצויי הפיטורים בפועל המגיעים לעובד, תוך התחשבות בתקופות העבודה השונות ובחוקים החלים. קביעתו של בית משפט קמא בדבר שכרו "ברוטו" של העובד התקבלה, ופיצויי הפיטורים חושבו בהתאם. בנוסף, חויב המעסיק לשלם ריבית ופיצויים אחרים הקשורים לפדיון חופשה, הוצאות ושכר טרחת עורך דין הן בהליך בבית הדין האזורי והן בבית הדין הארצי. בסיכומו של דבר, ערעור המעסיק נדחה, וערעורו של העובד התקבל בעיקרו.