רע"א 52152-06-21

תקציר

פסק הדין הנדון מתייחס לשתי בקשות בדבר רשות להציג ראיות נוספות הסותרות את קביעות הוועדות הרפואיות של המוסד לביטוח לאומי בדבר נכותו של תובע בעקבות תאונת עבודה. היישום הראשון נוגע לתחום האורתופדי. הנתבעת טוענת כי לוועדה הרפואית של המל"ל לא הייתה גישה להיסטוריה הרפואית המלאה של התובעת, שכללה תלונות עבר על בעיות בעמוד השדרה הצווארי. בית משפט קמא נעתר לבקשת הנאשם, ומצא טעם בטענה כי ייתכן שנפגמה החלטת הוועדה בשל המידע הרפואי החסר. ערכאת הערעור, לעומת זאת, חולקת ודוחה את בקשת רשות הערעור. היא מדגישה כי המשמעות הרפואית של תלונות העבר של התובע היא עניין להכרעת הוועדה וכי לא ניתן להשלים עם התנהלות התובע ועורך דינו בהצגת תמונה חלקית בפני הוועדה. הבקשה השנייה מתייחסת לתחום הפסיכיאטרי. התובע מבקש להציג ראיות הסותרות את קביעת המל"ל כי אין לו נכות נפשית לצמיתות. בית משפט קמא נעתר לבקשה, בנימוק של חשש להליך קבלת ההחלטות של הוועדה ואי שקילתה במסמכים רפואיים חשובים. ערכאת הערעור מסכימה עם החלטת בית משפט קמא, וקובעת כי הוועדה לא שקלה כראוי את אבחנתו של התובע כסובל מ-PTSD ונראה כי ביססה את החלטתה על גורמים חברתיים ולא רפואיים. שתי בקשות רשות הערעור נדחות. החלטות בית משפט קמא מתקבלות, וערכאת הערעור מדגישה כי הצגת ראיות נוספות הסותרות את קביעות המל"ל צריכה להיעשות רק במקרים חריגים. הצדדים יישאו בהוצאותיהם, והפיקדונות יוחזרו.