תא"ח 25522-12-20

תקציר

מערכת היחסים המורכבת בין התובע לנתבע, שהתאפיינה בחילוקי דעות תכופים, הובילה להסכם מפברואר 2020 במסגרתו הסכימה הנתבעת לשלם 310,000 ₪ לצורך הסדר חובותיהם. עם זאת, התובע לא קיבל את התשלום והמחלוקת נמשכה. הנתבעת טענה כי התובעת לא שיתפה פעולה בפתרון הסוגיה, ובעקבות שינוי הבעלות של התובעת גדלו דרישותיהם באופן משמעותי. השופטת קיבלה הגנה זו, וציינה כי מעשיו של התובע סותרים את דרישת תום הלב. זאת ועוד, השופטת הסכימה עם טענת הנתבעת כי אי תשלום דמי השכירות אינו מהווה הפרת חוזה בשל סעיף כוח עליון בהסכם השכירות. ההסכם הגדיר כוח עליון ככולל הוראות ממשלה ונסיבות בלתי צפויות שאינן בשליטת שני הצדדים. נוכח משבר הקורונה, אשר נכנס להגדרה זו, והודאתו של התובע עצמו בהשפעת המשבר, קבע השופט כי אי תשלום דמי השכירות על ידי הנתבעת בתקופה זו אינו מהווה הפרה. בנוסף, השופט התייחס למאבקים המוקדמים של הנתבעים בנושאים כמו ויטרינות שבורות, עבודות תשתית ונזילות, כמו גם את השקעתם הרבה בנכס. הם גם ציינו את אופיו ארוך הטווח של הסכם השכירות ואת הצורך בניתוח כל מקרה לגופו של סעיפים חוזיים. משכך, נדחתה תביעת הפינוי, והנתבע חויב לשלם לתובע סך של 399,957 ₪, המשקף הסכמים קודמים. כמו כן חויבה התובעת לשאת בהוצאות המשפט של הנתבעת, בסך 70,000 ₪. השופטת עודדה את שני הצדדים לנהל משא ומתן על שכר הדירה לחודשי משבר הקורונה ולבחון אפשרויות למתן את השפעתו. ההחלטה התקבלה בהעדר הצדדים ביום י"ז אדר תשפ"א (01/03/2021).