ת"א 6044/04

תקציר

השאלה העומדת על הפרק היא האם נכס הנמצא בבית צפאפא, שסופח לישראל בשנת 1967, בבעלות תושבי בית ג'אלא, מהווה נכס נפקדים. חוק נכסי נפקדים מגדיר נפקדים כמי שבין שנת 1947 ועד להפסקת מצב החירום שהוכרז בשנת 1948 היו בעלי נכסים בישראל או שהיו אזרחי מדינות מסוימות, לרבות לבנון, מצרים, סוריה, ערב הסעודית, עבר הירדן, עיראק או תימן, ועזבו או שהו בחלקים מארץ ישראל מחוץ לשטח ישראל. התובעים, משפחת אל-ערג'א, התגוררו מאז ומתמיד בבית ג'אלא, שנכבש על ידי ישראל במהלך מלחמת ששת הימים. על פי החוק, הנכס נחשב לפיכך לנכס נפקדים, שכן הוא בבעלות יחידים הנכללים תחת ההגדרה של נפקדים. בית המשפט מכיר בטענת האפליה שהעלו התובעים, אך מציין כי הרישום הקודם של חלק מהנכס על שם ג'ברא בשארה – גם הוא נכס נפקד – לא היה חוקי, ואין להחמיר את המצב הנוכחי על ידי רישום בלתי חוקי נוסף. יתר על כן, פרשנותו של חוק נכסי נפקדים, כפי שנקבע בפסיקה קודמת (ה"פ 3080/04), תומכת בתפיסה כי החוק מתכוון להכריז על נכסי נפקדים כנכסי נפקדים הנמצאים בשליטת מדינה אחרת. עם זאת, השופט במקרה זה מוצא כי לשונו הברורה והמפורשת של החוק אינה מותירה מקום רב לפרשנות ורואה בתושבי בית ג'אלא נפקדים על בסיס שלוש החלופות של ההוראה. פסק הדין מכיר אמנם בקושי שבתוצאה, אך בסופו של דבר קובע כי העניין דורש תגובה חקיקתית ודוחה את התביעה, תוך השארת מעמדו של הנכס כנפקד.