ע"פ 8561/22

תקציר

הערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי נדחה מאחר שטענות המערער אינן משכנעות דיין כדי להתערב בממצאי המהימנות המפורשים של בית המשפט המחוזי בעניינם של עבירות מין בשתי מטופלות. קביעותיו העובדתיות של בית המשפט המחוזי ביחס לאישום הראשון, שעניינו "טיפולו" של המערער ב-א', נטועות עמוק בממצאים עובדתיים ונגזרות ממידת המהימנות המיוחסת לעדויותיהם של א' והמערער, ומשכך לא עלה בידי המערער להוכיח חריג לכלל אי-ההתערבות. אשר לסתירות ולשינויים עליהם הצביע המערער בעדותו של א', אין בהם כדי להצדיק התערבות בקביעותיו של בית המשפט המחוזי, מה גם שהן אינן עומדות באמות המידה לשיבוש ההרשעה על בסיסן. אשר לאישום השני, גם טענת המערער כי ב' רקח עלילת שווא נגדו אינה משכנעת ונעדרת כל תימוכין ראייתיים. קביעתו של בית המשפט המחוזי כי חזרתה של ב' למרפאת המערערת נבעה מקושי שלה להאמין למה שקרה, יחד עם ראיות נוספות התומכות בגרסתה, אינה מצדיקה מסקנה שונה. אשר לכשלי החקירה הנטענים על ידי המערער, כגון היעלמות הקלטות חקירה ושיהוי בחקירה, אף שהוכרו כמשמעותיים על ידי המשיב, אין בהם די כדי להביא לזיכויו של המערער, שכן הם לא פגעו ביכולתו להגן על עצמו ולא פגעו בזכותו להליך הוגן. לא נמנעה הגנתו של המערער מלהתמודד עם הראיות נגדו, ודי היה בתשתית הראייתית לאשמתו. זאת ועוד, ממצאיו העובדתיים של בית המשפט המחוזי ביחס לעבירת האינוס במרמה עומדים במלואם, שכן הם מבוססים הן על אופיו האובייקטיבי והן על אופיו הסובייקטיבי של המעשה, תוך בחינת מצבו הנפשי של המטפל הנאשם והמעשה הפיזי שבוצע. המעשים החמורים בהם הורשע המערער, לצד ניצול לרעה של מעמדו וגישתו לאיברי המין של הקורבנות, מצדיקים את העונש שנגזר עליו, העולה בקנה אחד עם מדיניות הענישה הרווחת. עם זאת, עונש המאסר מופחת לשש שנים, בהתחשב בכך שהוא מחמיר יותר מאחרים שהוטלו בנסיבות דומות. המערער נדרש להתייצב לתחילת ריצוי עונשו במועד קצוב.