ע"ע 1086/00

תקציר

הערעור מתייחס למחלוקת על סיום חוזה עבודה לתקופה קצובה בין עובד מדינה למשרד החקלאות. המשיב הועסק על ידי המשרד על פי "חוזה מיוחד" שהוארך שוב ושוב לתקופות קצובות. המשרד החליט שלא להאריך את החוזה מעבר לתנוחתו האחרונה, מה שגרם למשיבה לתבוע פיטורים שלא כדין ולבקש צו מניעה זמני נגד פיטוריו. בית הדין האזורי פסק לטובת המשיב, קבע כי לא ניתנה לו זכות שימוע לפני פיטוריו והורה על החזרתו למשך תשעים יום, שבמהלכם יוכל המשרד לקיים הליך שימוע. המשרד ערער על החלטה זו לבית הדין הארצי לעבודה, בטענה כי הוא אינו מחויב לקיים שימוע בגין אי הארכת חוזה לתקופה קצובה וכי הפסיקה הקודמת מנוגדת למשפט המנהלי. בית הדין לעבודה קיבל את ערעור המשרד, בנימוק של אופיים המשפטי של חוזים לתקופה קצובה, הכלל נגד אכיפת יחסי עבודה אישיים והקושי המעשי להחזיר עובד לאחר שהחוזה כבר פג. בנוסף, הדגיש בית הדין כי זכותו של המשיב לשימוע יכולה לקום רק לאחר שהוכיח את זכותו להמשך העסקתו, דבר שלא עשה. פסק הדין הורה על המשך העסקתו של המשיב עד ליום 30.4.2000 והחזיר את העניין לבית הדין המחוזי לדיון נוסף בהליך העיקרי. השופט פליטמן הוסיף כי על המשיב מוטל נטל ההוכחה להוכיח את זכותו להמשך העסקתו, אותה לא מילא.