ע"א 275/76

תקציר

החלטת בית המשפט המחוזי לדחות תביעה לדמי תיווך בשיעור של 2% בעסקת מקרקעין בין המשיבים למדינה אושרה על ידי בית המשפט העליון. האחרון הסכים כי אין הסכם המרמז על הצורך בתיווך וכי מעשיו של המערער לא היו הגורם המכריע בעסקה. לדברי בית המשפט, אין צורך בהסכם פורמלי או כתוב כדי לבסס יחסי תיווך, והזמן שחלף או ההפרעות במשא ומתן אינם שוללים סיבתיות אם פעולות המתווך הובילו בסופו של דבר לעסקה. העובדות הצביעו על שני שלבים נפרדים במכירת הנכס, ללא הסכם המכסה מכירות עתידיות. חילופי הדברים הקצרים בין המערערת לבין המשיב לא רמזו על התחייבות לשלם דמי תיווך בגין מכירות עתידיות כלשהן. יתר על כן, המכירה למדינה נתפסה כיוזמה עצמאית שאינה קשורה להתקשרות הראשונית של המערער. החלטת המדינה לשלם למערער נתפסה כנפרדת מהמקרה הנוכחי, משיקולים שונים, ולא יצרה תקדים לסכסוך הנוכחי. בית המשפט העליון דחה אפוא את הערעור, הותיר את פסק דינו של בית המשפט המחוזי על כנו, והורה למערערת לשאת בהוצאות המשפט של המשיבים.