תמ"ש 104372/97

תקציר

פסק הדין נסוב סביב הסכם גירושין שנחתם בין אם תובעת לאב הנתבע לאחר גירושיהם בשנת 2002. ההסכם קבע את תשלומי המזונות של האב עבור שתי בנותיהם הקטינות, שלטענת האם נחתמו תחת לחץ לקבלת 'גיטה' ולא התחשב כראוי בצרכי הילדים. לטענתה, הסכום נוגד את תקנת הציבור ומבקשת להגדיל את דמי המזונות. האב, לעומת זאת, סבור כי יש לסווג את התביעה כתביעה למזונות מוגדלים. על בית המשפט לקבוע האם התביעה היא מקדמית או מצטברת, ובכך להעריך לגופו של הסכם הגירושין. השופט משקלל שתי מגמות משפטיות: הגישה המבוססת לגופו של עניין, המעדיפה את טובת הקטינים, והעיקרון של כיבוד הסכמים לצורך סופיותם. הם קובעים כי ההסכם, על אף שלכאורה נדון לגופו, לא שקל כראוי את צרכי הקטינים. עדות לכך היא הפחתה משמעותית בדמי המזונות מפסקי דין קודמים של בתי המשפט, שפסקו כמעט כפול מהסכום שנקבע בהסכם. השופטת מדגישה כי ויתורי האם לקבלת הגט, או ה"גט", אינם יכולים לגבור על טובת הילדים. לפיכך, פסק הדין קובע כי מדובר בתביעה ראשונית ולא מצטברת. לפיכך, על הנתבע לכסות את הוצאות התובעים בגין הליך זה, הנקבעות על סך של 2,500 ₪ בתוספת מע"מ, הניתנות לאכיפה באמצעות הליכי הוצאה לפועל/מזונות. עוד נקבע בפסק הדין כי הסכום יגדל עם הזמן עם הפרשי הצמדה וריבית. השופט מסיים בקביעת מועד המשפט הבא ומורה למזכירות להודיע לבאי כוח הצדדים על ההחלטה, ולתת אותה רשמית ביום 18.9.03.