ת"א 21886-10-21

תקציר

התובע, שהיה מבוטח בחברת הביטוח הנתבעת, הגיש תביעה לתשלום בגין נזק לרכבו שנגרם לכאורה על ידי צד שלישי. הנתבעת סירבה לפצות את התובע, בנימוק של חוסר שיתוף פעולה מצד התובעת, אי התאמות במידע המדווח על התאונה וחשד להונאת ביטוח. הנתבע טען כי התאונה לא התרחשה או לא התרחשה בנסיבות המדווחות. עם זאת, בית המשפט מצא כי הנתבעת לא הביאה ראיות מספיקות לתמיכה בטענותיה או לסתור את גרסת התובע לאירועים. לגופו של עניין, דו"ח החקירה של הנאשם לא היה יסודי והסתמך במידה רבה על דו"ח חקירה אחר שלא הוגש. בנוסף, טענות הנתבע בדבר היכרותו של התובע עם הצד השלישי ומעורבותו בתאונות מבוימות לא הוכחו. בית המשפט קיבל את עדותו הקוהרנטית והאמינה של התובע, יחד עם עדותו של הצד השלישי, שקבע כי התאונה הייתה אמיתית. זאת ועוד, בית המשפט קבע כי נזקיו הנטענים של התובע היו סבירים ונתמכו בהערכה, והנתבע לא הציג שומה שכנגד. כתוצאה מכך, פסק בית המשפט לטובת התובע והורה לנתבע לפצות אותו במלואו, לרבות הסכום הנתבע, הוצאות משפט ושכר טרחת עדים. הסכומים היו אמורים להיות משולמים בתוך 30 יום מיום מתן פסק הדין.