ע"א 65/89

תקציר

פסק הדין המדובר הוא דחיית ערעור על פסק דין של בית המשפט המחוזי בנצרת. בית המשפט המחוזי הורה למערער, גבר מוסלמי, לשלם לאשתו המגורשת, המשיב, מחצית משווי הרכוש המשותף. המערערת טענה כי לבית הדין השרעי סמכות שיפוט בלעדית בענייני רכוש בין בני זוג, אך בית המשפט העליון דחה טענה זו. פסק הדין קבע כי סמכותו של בית הדין השרעי בענייני המעמד האישי, כפי שהותוותה בצו המלך במועצה לארץ-ישראל, 1922, אינה כוללת מטבעה את חזקת השיתוף או השותפות. זאת, משום שחזקת השיתוף אינה תלויה לחלוטין בקיומם של נישואין, וקיומם של נישואין הוא ראייתי בלבד, ולא יסודי, לביסוס חזקה כזו. גם פסקי דין קודמים הראו כי ענייני רכוש בין בני זוג יכולים להיות מוכרעים בבתי משפט אזרחיים, במיוחד כאשר הגירושין כבר נרשמו, שכן משמעות הדבר היא שלא ניתן לכבול את הנושא לשאלת הסדר הגירושין. בית המשפט העליון אישר גם את קביעותיו העובדתיות של בית המשפט המחוזי בנוגע לבעלות בנכס, כמו גם את החלטתו לפסוק למשיבה יותר ממה שביקשה מלכתחילה, בהתחשב בכך ששני הצדדים הסכימו במשתמע להתדיין בנושא במהלך המשפט. המערערת חויבה בהוצאות המשיב, והערעור נדחה.