בש"פ 1331/10

תקציר

פסק הדין הנדון הוא בערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב שדחה את בקשת המערער לבצע שיחות טלפון ממקום מעצרו, וכן בערעור על צו איסור פרסום על פרטי החקירה. המערער מואשם בשורה של עבירות חמורות, לרבות עבדות ועבירות מין, ונעצר בעקבות כתב אישום המפרט מקרים רבים של עבירות נטענות. בערעור נטען כי ההחלטה למנוע מהמערער לבצע שיחות טלפון אינה מוצדקת וכי שגה בית המשפט בהוצאת צו איסור פרסום על פרטי חקירה. הערעור מבקש לאפשר למערער קשר טלפוני עם עורך דינו ובני משפחתו, בפיקוח רשויות הכלא, ולהסיר את צו איסור הפרסום על התיק. המדינה טוענת כי חומרת האישומים מצדיקה את ההגבלות על התקשרותו של המערער וכי צו איסור הפרסום נחוץ כדי להגן על המתלוננים והעדים. באשר לקשר טלפוני, פסק השופט לטובת המערער וקבע כי אף שההחלטה להגביל את שיחות הטלפון הייתה מוצדקת לאור כתב האישום, יש לאפשר למערער לקיים שיחות טלפון מפוקחות עם עורך דינו ובני משפחתו. עם זאת, השופט מציין כי הנחישות לפקח על קריאות אלה צריכה להיעשות על ידי הסוהרים המתאימים. עוד קובעת השופטת כי יש להותיר את צו איסור הפרסום על פרסום פרטי חקירה על כנו, שכן הסרתו עלולה לפגוע בשלומם הנפשי והגופני של המתלוננים והעדים, הגוברת על עקרון פומביות הדיונים. יתר על כן, השופט מדגיש כי חומרים רבים הקשורים לתיק עדיין נגישים למערער. לבסוף, השופט מחליט כי הבקשה לתסקיר מעצר נעדרת שחר, שכן על בית משפט קמא לקבוע האם קיימת אפשרות לחלופת מעצר, שאינה מוצדקת במקרה זה, על סמך המידע הקיים. ההחלטה נענית אפוא באופן חלקי לבקשותיו של המערער, תוך הדגשת חומרת האישומים נגדו.