רמ"ש 20340-05-16

תקציר

פסק הדין המדובר עוסק בהסכם פשרה בין שני צדדים המעורבים בתיק שנדון בבית המשפט לענייני משפחה. הסכם הפשרה, שאושר על ידי בית המשפט, היה מותנה בהסכמתו של אדם שלישי, ח', הפועל כערב. משסירבה ח' לשמש ערבה, ביקשה המשיבה לבטל את הסכם הפשרה. המבקשים, לעומת זאת, ביקשו לאכוף את ההסכם, מה שהוביל את המשיב לפנות לבית משפט קמא לשם הבהרה. בית משפט קמא הכיר בתלותו של הסכם הפשרה בערבותה של ח' וקבע דיון למציאת מחליף לח'. לאחר מכן הגישו המבקשים בקשת רשות ערעור, שנדחתה על ידי השופט. השופטת קבעה כי ערבותה של ח' היא תנאי מתלה להסכם הפשרה, שכן היא מבוססת על הסכמה עתידית של צד שלישי, ולכן ההסכם אינו תקף בלעדיה. עוד ציינה השופטת, כי היה על המבקשים לבקש תחילה הבהרות מהשופט קמא, וכי לבית משפט קמא נתונה הסמכות לבחון מחדש את הסכם הפשרה. זאת ועוד, השופטת הסכימה עם עמדת המשיב כי ערבותה של ח' היא תנאי יסודי להסכמתם להסכם. מאחר שתנאי השעיה זה לא התקיים, אישר השופט את החלטת בית המשפט קמא לקיים דיון למציאת פתרון חלופי ודחה את בקשת רשות הערעור ובחר שלא להורות על הוצאות.