ע"א 62086-11-25

תקציר

להלן ניתוח משפטי של פסק הדין, תוך התמקדות בעקרונות משפטיים וחידושים, בהתבסס על החומר שסופק בלבד: **הקדמה:** פסק הדין עוסק בשני ערעורים (ע"א 62086-11-25 ו-ע"א 41160-11-25) על פסק דינו של בית משפט השלום בבאר שבע, שבו נמחקה תביעה על סך כ-1,075,000 ₪ בגין ליקויי בנייה, ונקבעו הוצאות משפט. הערעורים מתמקדים אך ורק בפסיקת ההוצאות, ולא בעצם מחיקת התביעה. **הרקע העובדתי וההליך בבית משפט קמא:** 1. **התביעה המקורית:** התובעים (טזזו) רכשו בית מגורים וטענו לנזקים וליקויי בנייה מהותיים. התביעה הוגשה נגד מוכר הבית (מר ניסים ביטון) ובנו (מר ארז ביטון), שהוגדרו כנתבעים 1-2. נתבעים נוספים כללו מהנדס וקבלן שלד. 2. **הודעות צד ג' ו-ד':** הנתבעים (ביטון) הגישו הודעות צד ג' נגד מספר גורמים, ביניהם חברות הנדסה ופיתוח (כמו "גדיש"), בטענה כי עבודות פיתוח שבוצעו במתחם ליד הבית הן שגרמו לליקויים. בהמשך, הוגשו גם הודעות צד רביעי. 3. **הליך ממושך:** התיק נוהל במשך כחמש שנים. מונה מומחה מטעם בית המשפט, שקבע כי מצב הבית עלול להחמיר וייחס אחריות מהותית לנתבעים (ביטון), אך גם לצדדים נוספים. 4. **בקשה למחיקת תביעה:** בעקבות התפתחויות שליליות (קריסת מערכת הביוב, נזקים נוספים שהפכו את הבית למסוכן למגורים), הגישו התובעים (טזזו) בקשה למחיקת התביעה, על מנת להגישה מחדש בבית המשפט המחוזי, תוך התאמת הסעדים לנזקים המעודכנים. בית המשפט השלום נעתר לבקשה ומחק את התביעה, תוך פסיקת הוצאות. 5. **הערעורים:** שני ערעורים הוגשו על פסיקת ההוצאות: * **ע"א 41160-11-25:** הוגש על ידי הנתבעים המקוריים (ביטון), אשר טוענים כי נגרם להם עוול בחיובם בהוצאות לטובת צדדים שלישיים (גדיש וגלנור), וכי יש לחייב את התובעים (טזזו) בהוצאותיהם. הם טוענים כי בקשת המחיקה נעשתה בחוסר תום לב ("פורום שופינג") וכי הסתמכות בית המשפט על חוות דעת מומחה שלא נחקר נגדית פגעה בהם. * **ע"א 62086-11-25:** הוגש על ידי "גדיש" (צד שלישי), אשר טוענת כי נפלו פגמים בפסיקת ההוצאות, הן מבחינת הסכום שנפסק לטובתה והן מבחינת חיובה בהוצאות צדדים רביעיים. היא מבקשת להגדיל את ההוצאות שנפסקו לטובתה ולהקטין את ההוצאות שנפסקו לחובתה. **העקרונות המשפטיים והחידושים בפסק הדין:** 1. **סמכות ערכאת הערעור להתערב בפסיקת הוצאות:** בית המשפט המחוזי (כב' השופט פרסקי אב"ד, כהן, דנינו) מדגיש כי **אין דרכה של ערכאת הערעור להתערב בפסיקת הוצאות שנקבעה על ידי הערכאה הדיונית, אלא במקרים חריגים.** סוגיית ההוצאות נתונה לשיקול דעתו הרחב של בית המשפט קמא, אשר עמד מקרוב על מכלול נסיבות התיק, התנהלות הצדדים, היקף ההליכים והמורכבות המשפטית. התערבות נעשית רק במקרים חריגים, כאשר הפסיקה אינה סבירה או הגיונית. * **חידוש/הדגשה:** אף שהחומר אינו מרחיב על מקרים חריגים אלו, ההדגשה היא על **הצמדות לכלל לפיו פסיקת הוצאות נחשבת לעניין שבשיקול דעת, המחייב התערבות מינימלית של ערכאת הערעור.** 2. **הערכת שיקול הדעת של בית משפט קמא:** בית המשפט קמא, בפסק דינו מושא הערעורים, פירט את שיקוליו בפסיקת ההוצאות. הוא קבע כי לא נפל חוסר תום לב בהתנהלות התובעים (טזזו) בבקשתם למחיקת התביעה, וכי זו נבעה משינויים לחומרה במצב הבית. לפיכך, ניתנה להם ההזדמנות לפנות לבית המשפט המחוזי. * **ניתוח שיקול הדעת:** בית המשפט קמא התייחס למורכבות הפסיקה, להבחנה בין ליקויים בבית עצמו (שמיוחסים לביטון) לליקויים בחצר (שמיוחסים לגדיש ואחרים), לחוות דעת המומחה, ולחלוקת האחריות שנקבעה בה. הוא ביצע "אומדן" והפעיל שיקול דעת תוך התייחסות לניהול התיק. * **דוגמה להפעלת שיקול הדעת:** טענת ביטון כי בית המשפט התבסס על חוות דעת מומחה שלא נחקר נגדית. בית המשפט המחוזי מכיר בכך ש"אין בסיס לטענת ביטון", אך מציין כי בית המשפט קמא "ערך למעשה אומדן והפעיל שיקול דעת". כלומר, גם אם יש טענות כנגד הראיות, בית המשפט רשאי להפעיל שיקול דעת רחב בקביעת ההוצאות. 3. **היעדר יסוד מובהק לערעור:** בית המשפט המחוזי קובע כי טענות המערערים (ביטון וגדיש) **אינן מקימות בסיס מספק להתערבות חריגה בפסיקת ההוצאות.** אף על פי שניתן להבין את טענותיהם מנקודת מבטם, הפסיקה המקורית נמצאה בגדר "הטווחים הסבירים וההגיוניים בנסיבות התיק". * **דחיית הערעורים:** בשל היעדר הצדקה להתערבות חריגה, הערעורים נדחו. 4. **הוצאות הערעור:** בנסיבות בהן הערעורים לא היו "חסרי יסוד לחלוטין" (הגם שנדחו), נקבע כי "כל צד יישא בהוצאותיו". * **חידוש/הבהרה:** זוהי פסיקה מקלה יחסית בהוצאות הערעור, המכירה בכך שהמערערים העלו טענות שעוררו דיון, גם אם לא הובילו לשינוי בפסק הדין. 5. **החזרת ערבונות:** הוחלט להחזיר את הערבונות שהופקדו על ידי המערערים. **מסקנות ומשמעות:** * פסק הדין מהווה הדגמה ליישום העיקרון המשפטי לפיו סמכות ההתערבות של ערכאת הערעור בפסיקת הוצאות של בית משפט קמא היא מצומצמת ביותר. * הוא מדגיש את חשיבות שיקול הדעת הרחב של הערכאה הדיונית בקביעת הוצאות, תוך התחשבות בכלל נסיבות התיק. * על אף מורכבות התיק, ריבוי הצדדים וההליכים, והטענות שהועלו על ידי המערערים, בית המשפט המחוזי נמנע מהתערבות, ומצא כי פסיקת ההוצאות של בית משפט השלום הייתה סבירה והגיונית. * ההחלטה על מחיקת התביעה בבית משפט השלום, על מנת לאפשר לתובעים להגישה מחדש בבית המשפט המחוזי, נתמכה על ידי בית המשפט קמא בשל התפתחויות חדשות ומהותיות בנזקי הנכס, וזאת מבלי לייחס חוסר תום לב לתובעים, אלא כאמצעי לאפשר להם לקבל סעד הולם. לסיכום, פסק הדין מאשר את עקרון הזהירות של ערכאות הערעור בהתערבותן בפסיקת הוצאות, ומחזק את מעמדו של בית משפט קמא כמומחה בלעדי בקביעת שכר הטרחה והוצאות המשפט, אלא אם כן חורג באופן קיצוני משיקול דעתו.