ת"א 47125-03-18

תקציר

המבקשת מבקשת לדחות את תביעת המשיב מכמה טעמים: ראשית, כי התביעה התיישנה; שנית, כי טענת המשיב היא ניצול לרעה של הליכי משפט מטעמים כגון שיהוי, השתק וחוסר תום לב; ולבסוף, כי טענות המשיב בדבר תשלומי מס ערך מוסף מושתקות על ידי תנאי הסכם הפיתוח. המשיב רכש חלקת קרקע מאזורים והתחייב לעמוד בהתחייבויות שנקבעו בהסכם הפיתוח שנחתם בין אזורים לבין המבקשת. כעת מבקשת המשיבה להשיב את ההיטלים ששולמו למבקשת, בטענה שנגבו בניגוד לחוקי העזר העירוניים. לטענת המבקשת, עילת התביעה קמה עת חתמה המשיבה על הסכם הפיתוח, ומאחר שחלפו למעלה משבע שנים עד להגשת התביעה, היא התיישנה. המשיב טוען כי עילת התביעה קמה מאוחר יותר, ולחילופין כי יש לחשב את תקופת ההתיישנות ממועד התשלום הראשון למבקש, או מהמועד בו ניתן היתר הבניה. עוד טוען המבקש כי חל סעיף 7 לחוק ההתיישנות, המשהה את מגבלת הזמן אם התובע נמנע באופן סביר מהגשת תביעה בשל מעשיו המטעים, כוחו, איומו או מצוקתו של הנתבע – אולם טענה זו אינה נתמכת בראיות ונדחית. השופט מצדד במבקש וקובע כי התביעה התיישנה, לאחר שהתעוררה למעלה משבע שנים לפני הגשתה. המשיב חויב לשלם למבקש 15,000 ₪ שכר טרחת עורך דין.