ע"א 94/88

תקציר

בית המשפט העליון דחה ערעור של חברת השקעות על החלטה שלא לאפשר ניכוי בגין שימור הון מהשבחה של מכירת נכס מקרקעין בשומה עצמית. בית המשפט קבע כי תכליתו של חוק מס הכנסה היא לבטל את השפעת האינפלציה על המסים, והניכוי לצורך שימור ההון היה מרכיב מרכזי בהשגת מטרה זו. החוק התאים את ההכנסה לאינפלציה בסוף שנת המס, בהתחשב בשינויים השנתיים של הנישום, ובקשת המערערת לניכוי באמצע השנה לא התיישבה עם זה. הוראות החוק הצביעו על שיטת חשבונאות שנתית, ותקרות הניכוי תמכו אף הן בגישה שנתית זו. בנוסף, העלויות האדמיניסטרטיביות של תיאום מס תכוף יותר עם האינפלציה היוו גורם מרתיע. בעוד הסכום המדויק של הניכוי יכול להיות ידוע מאוחר יותר, שאלת המפתח היתה עיתוי הניכוי, אשר נותר ללא שינוי. סעיף 48ב(1) לחוק מס שבח, שהתיר קיזוז הפסדים, לא תמך בפרשנותה של המערערת, שכן הניכוי בגין שימור ההון נבדל מהפסדים לפי חוק מס הכנסה. לבסוף, היעדר הוראה ספציפית בחוק מס שבח מקרקעין לניכויים באמצע השנה חיזק עוד יותר את שיטת החשבונאות השנתית. לפיכך נדחה הערעור, וחברת ההשקעות נדרשה לכסות את הוצאות המשיב.