ת"צ 52955-05-20

תקציר

פסק הדין דוחה הן את הבקשה לאישור תובענה ייצוגית והן את תביעתם האישית של המבקשים. השופט קובע כי הבקשה לאישור אינה עומדת בקריטריונים הקבועים בחוק תובענות ייצוגיות. לדברי השופט, כספי הערבות שהופקדו במשטרה כחלופה למעצר אינם מהווים "תשלום חובה" כהגדרתו בסעיף 11 לתוספת השנייה לחוק התובענות הייצוגיות. השופט מסביר כי התכליות העיקריות של גביית תשלומי חובה הן מימון תקציב המדינה והוצאותיה באמצעות מערכת המס, וכן קידום מדיניות כלכלית וחברתית, שאינה הדין לגבי כספי הערבות. הסמכות להטיל ערבות נועדה להבטיח את הופעתו של העצור ולמנוע שיבוש הליכים משפטיים. הכספים, המוחזקים כהפקדות בהנהלת החשבונות של אגף החשב הכללי, ניתנים לחילוט גם אם לא מתקיימים תנאי השחרור בערבות. לפיכך, מסכם השופט, נסיבות המקרה אינן מצדיקות אישור תובענה ייצוגית. זאת ועוד, השופט מצדד בטענת המדינה כי למבקשים אין עילת תביעה אישית, שכן כספו של מבקש 1 הוחזר וזכאותו של מבקש 2 להחזר טרם נקבעה. השופט מחליט שלא לגבות הוצאות, בהתחשב בפערי הכוחות ובעובדה שחלק מהתקדימים המשפטיים ניתנו לאחר הגשת הבקשה.