ע"א 5573/19

תקציר

הערעור מתייחס למחלוקת חוזית בין נותן שירותים, המערערת, לבין המוסד לביטוח לאומי, המשיב, בנוגע למתן שירותי סיעוד. בחוזה בין הצדדים לא צוין במפורש האם המערערת רשאית לסייע למבוטח במילוי טפסי תביעה. המערערת טענה כי אין מניעה לסייע למבוטח בדרך זו. המשיבה, לעומת זאת, טענה כי סיוע כזה אכן אסור על פי החוזה, במיוחד בהינתן היותו מהווה ניגוד עניינים, וכי איסור זה עוגן במספר סעיפים בחוזה, כמו גם בהוראות נוספות שניתנו בהמשך. בית המשפט המחוזי קיבל את עמדת המשיב. בג"ץ, מצדו, הסכים עם החלטת בית המשפט המחוזי ודחה את הערעור. בית המשפט קבע, כי החוזה, ובפרט סעיף 2, מחייב את המערערת לפעול על פי הנחיות המשיב, הקובעות בבירור כי אסור לנותני שירותים לסייע במילוי טפסי תביעה. עוד ציין בית המשפט כי טענותיה של המערערת בדבר הרטרואקטיביות של הנחיות אלה והשפעתן על היחסים החוזיים אינן תקפות, שכן ההנחיות לא הותקפו לגופן, ולא היו כרוכות בשינויים או השלכות משמעותיים עבור המערערת. זאת ועוד, הדגיש בית המשפט כי עמדת המשיב הייתה ברורה, ובאה לידי ביטוי במספר מכתבים ופגישות, ולא הותיר ספק כי מצופה מהמערערת להקפיד על האיסור לסייע למבוטח. השופטים הדגישו את חשיבות הבטחת קבלת גמלת הסיעוד הזכאית למבוטח, ועודדו את המשיב להמשיך ולספק שירותי ייעוץ וסיוע, ולהנגיש שירותים אלה למבוטח. בסיכומו של דבר, הערעור נדחה, והמערערת חויבה לשלם למשיב הוצאות בסך של 20,000 ₪.