ה"פ 6091-06-08

תקציר

השופט דחה את התביעה לסעד הצהרתי, תוך שמירה על זכותם של המבקשים לבקש סעד כספי בבית משפט מוסמך אחר. החלטה זו התבססה על המסקנה כי המבקשים לא הוכיחו אינטרס לגיטימי המצדיק מתן סעד הצהרתי. ראשית, המבקשים יכלו להשיג את מטרתם באמצעות הגשת תביעה כספית, שכן עילת התביעה בגין נזקי כבוד ומוניטין לכאורה כבר נקבעה. שנית, מתן סעד הצהרתי יוביל לריבוי תביעות והתדיינות משפטית מיותרת, אשר אינה מעודדת מדיניות משפטית ראויה. שלישית, טיהור השם נעשה בדרך כלל באמצעות תביעת לשון הרע, ולא תביעת סעד הצהרתי. רביעית, בעוד שבקשתם של המבקשים לא הייתה תיאורטית או מוגבלת בזמן, חוסר המעש שלהם וחוסר ההחלטיות שלהם בעקבות דחיית ערעורם הצביעו על מניעים פסולים. היה על המבקשים לנקוט בצעדים משפטיים מהירים ולשמור על הסטטוס קוו בנוגע לנכס המדובר. ככלל, הנסיבות לא חייבו את קביעת הזכות באמצעות פסק דין הצהרתי, ועמדו בפני המבקשים אפיקי סעד חלופיים. החלטה זו הייתה פרוצדורלית ולא התייחסה לגופה של התביעה.