רמ"ש 49972-02-16

תקציר

פסק הדין המדובר הוא דחיית בקשה לחופשה לצורך ערעור על החלטה קודמת של בית המשפט בעניין משמורת והסדרי ראייה לילדם הקטין של בני זוג. הבקשה נדחתה הן בשל איחור בהגשה והן בשל חוסר צדק. ההחלטה הראשונית, מיום 21.12.2015, קבעה לאב זכויות ביקור זמניות, לרבות לינה פעמיים בשבוע ואחת לשבועיים בסופי שבוע. המבקשת (ככל הנראה האם) ביקשה עיון חוזר בהחלטה זו, אשר נדחתה על ידי בית משפט קמא ביום 24.1.2016. לאחר מכן הגיש המבקש את בקשת רשות הערעור הנוכחית, תוך שהוא מציין טעויות בתהליך קבלת ההחלטות הראשוני. עם זאת, מאחר שהמבקש לא הגיש בקשת הארכה למועד האחרון להגשת הערעור ולא ניתן סעד כזה, בקשת רשות הערעור הוגשה במועד. זאת ועוד, לגופה של הבקשה לא היה כדי להצדיק את ביטול ההחלטה הקודמת. בית המשפט הדגיש כי שיקול דעתו בענייני משפחה הוא רחב, ושינוי החלטות תלוי פעמים רבות בנסיבות. בנוסף, המלצות חדשות והחלטה מאוחרת יותר של בית משפט קמא, שהתבססה על ראיות נוספות, הצדיקו עוד יותר את דחיית הבקשה. עוד ציינה השופטת כי יש להפעיל במשורה את התערבותה של ערכאת הערעור בהחלטות זמניות וכי חוסר הנוחות של המבקש מפסק הדין אינו סיבה מספקת לדיון מקביל של ערכאת הערעור. לבסוף, בית המשפט התיר את פרסום ההחלטה, תוך אנונימיזציה של שמות הצדדים המעורבים. פסק דין זה ניתן ביום 17.5.2016, בהיעדרם של שני הצדדים.