רע"פ 1478/22

תקציר

בית המשפט דחה את בקשת רשות הערעור, והדגיש כי ערעורים כאלה ניתנים רק במקרים חריגים של עיוותי דין מהותיים או סוגיות עקרוניות בעלות חשיבות ציבורית. טענותיו של המבקש נמצאו ספציפיות לעניינו ולא העלו עקרונות משפטיים רחבים יותר. בית המשפט גם לא מצא כל אינדיקציה לעיוות דין במקרה זה. ממצאיו של בית המשפט המחוזי, לרבות אופיים המיני של מעשיו של המבקש, אושרו. המבקש, רופא במקצועו, ניצל לרעה את מעמדו ואת אמון המתלוננת, וביצע מעשים מיניים בלתי הולמים שנתמכו בעדויות עקביות ובראיות מאששות. למרות הטענות לחפותה, הנרטיב של המבקשת לא היה עקבי, ואילו גרסתה של המתלוננת הייתה קוהרנטית, מה שהוביל את בתי המשפט להעדיף את גרסתה. בית המשפט ציין כי גם מעשים הנראים תמימים עשויים לשאת אופי מיני ומגונה בהתאם להקשר, תוך שהוא מפנה לפסיקה קודמת לצורך תמיכה. הרשעתו של המבקש התבססה אפוא על עדות מהימנה ועל חוסר אמינות להגנתו. פסק הדין הדגיש את חומרתן והפרת האמונים בעבירות מסוג זה, במיוחד כאשר הן מבוצעות על ידי בעלי סמכות כמו רופאים, והדגיש את החשיבות של שמירה על שלמות הערכים המוגנים והבטחת מיצוי הדין. בקשת רשות הערעור נדחתה בסופו של דבר מאחר שבית המשפט לא מצא עילה להתערבות.