ע"א 26728-07-18

תקציר

בית המשפט המחוזי מרכז-לוד דחה את ערעורם האזרחי של המערערים, ואישר את החלטת בית משפט קמא להאריך את צו המונע מהם לעסוק בהטרדה מאיימת כלפי המשיבים. הכרעת הדין התקבלה לאחר בחינה מדוקדקת של הטיעונים שהוצגו בערעור ובהתחשב בראיות ובפסיקות קודמות. פסק דינו של בית משפט קמא היה מפורט ומנומק היטב, נתמך בתצהירים, צילומים וסרטונים. המערערים לא סיפקו הסבר מניח את הדעת להתנהלותם, מה שהוביל את בית המשפט לקבוע כי מעשיהם מהווים אכזריות של ממש. בית המשפט לא מצא טעם לסטות מהכלל של אי התערבות בקביעות עובדתיות של בית משפט קמא. ההגדרה של הטרדה מאיימת, כפי שהותוותה בחוק, הסתפקה במקרה זה. המערערים הודו בחלק ממקרי ההטרדה, ומאמירותיהם עלה חשש סביר להישנות המקרה בעתיד. טענות המשיבים כי המערערים התקינו רמקול והשמיעו מוזיקה מפריעה הוכחשו בתחילה, אך בהמשך הודו בכך המערערים, דבר ששחק עוד יותר את אמינותם. בית המשפט הסכים עם דחייתו של בית משפט קמא את טענותיהם המנהליות של המערערים בנוגע לפעילות המקלט, והדגיש כי טענות אלה אינן רלוונטיות למקרה דנן וניתן לטפל בהן בדרכים משפטיות אחרות. גם היעדרותו של המערער מס' 2 במהלך דיוני בית משפט קמא לא נקבעה כחסרת משמעות, שכן לא הוגשה בקשה לדחייה מחמת מחלה, ולא הוכח כי נפלו בפסק הדין טעויות משפטיות. זאת ועוד, טענת המערערים בדבר היעדר ייצוג משפטי לא הייתה משכנעת, שכן הם יכלו לבקש דחייה אילו היו מעוניינים בייעוץ משפטי. בית המשפט גם לא מצא טעם בטענה כי נמנעה מהמערער מס' 1 האפשרות לחקור את המשיבים חקירה נגדית, שכן התמליל לא תמך בטענה זו. לבסוף, בהתחשב במכלול הראיות, לרבות הודאות המערערים עצמם, הגיע בית המשפט למסקנה כי הדיון היה הוגן וממצה. לפיכך, הערעור נדחה, והמערערים חויבו בהוצאות המשיבים. ההחלטה התקבלה בהיעדרם של הצדדים ופורסמה ביום 25.7.2018.