ע"א 604/69

תקציר

פסק הדין מתייחס למספר ערעורים שהוגשו נגד מפעל הפיס בנוגע להחלטותיו בנוגע לזוכים בפרס הראשון בחלק מהגרלות הלוטו בשנת 1967. תוכנית ההגרלה דורשת מהמשתתפים למלא שלושה עותקים של המספרים המנחשים שלהם, A, B ו- C, כאשר A ו- B יוגשו בנפרד בתיבות ייעודיות. ערעורים אלה נוגעים למקרים שבהם לא נמצאו עותקים א' ו-ב' של המשתתפים במפעל הפיס, למרות שעמדו לכאורה בדרישות ההגשה. על בית המשפט להחליט אם משתתפים אלה יכולים לתבוע זכיות. פסק הדין מתווה את תנאי תוכנית ההגרלה, תוך הדגשת חשיבותם של עותקים א' ו-ב' לאימות ניחושים ולקביעת הזוכים. בערעור אזרחי 604/69, שהוגש על ידי יפה גרין, דחה בית המשפט את תביעתה וקבע כי לא הוכיחה די הצורך את מסירת העתקי א' ו-ב'. העתק ג', שהיה בידיה, אינו מהווה ראיה מספקת. גם בערעור 632/69, שהוגש על ידי עובדיה ימיני, דחה בית המשפט את תביעתו, שכן הוא הוכיח רק את מסירת העותקים לסוכן, ולא למפעל הפיס עצמו. על המערערים מוטל הנטל להוכיח הן את מסירת העתקי א' והן את נכונות ניחושיהם, דבר שלא עשו. בית המשפט פירש את סעיפים 22(ד) ו-32 של מפעל הפיס כפוטרים את מפעל הפיס מאחריות במקרים אלה. ע"א 627/69, שהוגש על ידי איתן קרבצ'יק, ביקש לערער על זכייתו של אלון פרוספר בהגרלה נוספת. עותקים A ו-B של פרוספר נמצאו מצורפים, בניגוד לחוקי ההגרלה. עם זאת, בשל נסיבות חריגות - מלחמת ששת הימים - מפעל הפיס לא הצליח להפריד ביניהם לפני ההגרלה. בית המשפט קבע כי זכייתו של פרוספר הוכרה כדין, שכן לא היו ראיות להונאה, ואי עמידתו בכלל ההפרדה לא הצדיקה את פסילת זכייתו. השופט ברנזון הדגיש כי ההגרלה היא חוזה בין מפעל הפיס למשתתפים, ולא שירות או סחורה. חוק החוזים האחידים אינו מבטל את סעיף 22(ד) לתכנית, המחייב את המשתתפים לשאת בסיכון של אי מסירת עותקים למפעל הפיס. השופט ויתקון הסכים אך הוסיף כי החוזה נופל תחת חוק החוזים האחידים כהוראת שירות. שני השופטים הסכימו כי החלטות מפעל הפיס בנוגע לזוכים אינן מוחלטות וניתן לערער עליהן בבית המשפט. הערעורים נדחו, ואישרו את החלטות מפעל הפיס בנוגע לזכייה. פסקי הדין פירטו גם את העלויות וההוצאות בהן יישאו המערערים השונים.