ת"א 37782/03

תקציר

פסק דין זה נובע מתביעה שהגיש תובע קטין, אשר הותקף וננשך על ידי כלב בדירת דודתו, הנתבעת, בשנת 1998. התובע תבע פיצוי בגין נזקי הגוף שנגרמו לו בתקיפה. הנתבעת טענה כי התובעת התגרה בכלב והכחישה בעלות על הכלב, בטענה שהוא שייך לחבר שלה. עם זאת, בית המשפט קבע אחרת, וקבע כי הנתבעת אכן הייתה בעלים קבועים של הכלב, שכן היא טיפלה בו לעתים קרובות והייתה קשורה אליו. משמעות הדבר היא כי היא אחראית לנזקי התובע לפי סעיף 41א לפקודת הנזיקין. בית המשפט גם מצא את אביו של התובע אחראי חלקית, והטיל עליו 25% מהאחריות, שכן היה עליו לפקח על בנו ולמנוע ממנו להתגרות בכלב. נכותו הרפואית של התובע הוערכה בשיעור של 12%, לרבות נכות אסתטית בשיעור של 10% עקב צלקות גלויות על פניו. בית המשפט שקל גם הפסדי השתכרות עתידיים ופסק לתובע 10,000 ₪ וכן 50,000 ₪ בגין כאב וסבל. פיצוי נוסף נפסק עבור הוצאות רפואיות בעבר, עזרה מאחרים ונסיעות. סך הנזקים שנפסקו לתובע הסתכמו ב-75,000 ₪, כאשר הנתבע אחראי ל-75% והצד השלישי (אבי התובע) אחראי ל-25%. כמו כן חויב הנתבע לכסות חלק משכר טרחת עורך הדין והמומחה של התובע. עוד נקבע בפסק הדין כי ניתן לערער על ההחלטה בבית המשפט המחוזי בתוך 45 יום מיום קבלתה. סיכום מקיף זה לוכד את עיקרי פסק הדין הארוך, לרבות הרציונל המשפטי וחלוקת ההתחייבויות, לצד הפיצוי שנפסק לתובע.