ת"א 19959-02-10

תקציר

בעל בניין רוצה להרוס אותו כדי להקים בניין אחר ותבע את הדיירים המוגנים לפנותם. הדיירים סירבו להתפנות אלא אם יימצא הסדר חלופי הולם. בית המשפט קובע תחילה כי לבעלים יש זכות להרוס את הבניין וכי סירוב הדיירים הוא הסיבה לעיכוב בהתחלת העבודות, כלומר היתר הבנייה לא פג. החוק קובע כי בית המשפט רשאי לקבוע את ההסדר החלופי, שיכול להיות חוזה שכירות אחר, פיצוי כספי או שילוב של שניהם. בית המשפט מחליט כי בשל המציאות הכלכלית והחברתית המשתנה, מתן חוזה שכירות נוסף לשוכרים אינו הפתרון הטוב ביותר, ובמקום זאת עליהם לקבל פיצוי כספי בגין רכישת נכס נוסף. השופט סוקר תיקים קודמים כדי לקבוע את שיעור דמי הפינוי וקובע 80% משווי זכויות הבעלות לדייר המנהל עסק, ואת מלוא שווי זכויות הבעלות לדייר הדירה, למרות חוות דעת השמאי. הסכומים שנקבעו גבוהים מהמלצות השמאי, בהתחשב בעליית מחירי הנכסים באזור מאז נעשתה השמאות. שוכר העסק יקבל 1,490,720 ש"ח, שוכר הדירה 850,000 ש"ח ושוכר המסגרייה 500,000 ש"ח, ועליהם לפנות את המקום תוך 90 יום מקבלת הפיצוי.