רע"א 4657/21

תקציר

בתיק משפטי מורכב זה, דן בית המשפט בערעור על שימוש בלתי מורשה בקרקע על ידי חברת בנייה, משרד הביטחון (מושב), אשר הציבה עוגנים זמניים על קרקע של דיירים ללא הסכמה. פסק הדין דן בהשלכות של חדירה זו, וקבע האם הדיירים זכאים לסעד של פינוי או פיצוי כספי. בית המשפט ציין את היעדר הניסוח הברור בטיעוני הדיירים והחליט כי יש לראות את הערעור כאילו ניתן היתר. לאחר בדיקה נקבע כי הסרת העוגנים בפועל אינה אפשרית בשל פגיעה אפשרית בצדדים שלישיים ואתגרים לוגיסטיים. במקום זאת, בית המשפט ניתח האם הדיירים חייבים פיצוי בגין הפריצה. השופט נ' סולברג הציע כי על משרד הביטחון לשלם סכום כפול מהחיסכון שצבר מבחירה בשיטת בנייה זולה יותר שפלשה לאדמות השוכרים, תוך שימת דגש על הרתעה ללא אכיפת פינוי. לעומת זאת, סבר השופט ר' רונן כי יש לפצות את השוכרים על בסיס שווי השוק של שימושים חלופיים פוטנציאליים לקרקע, שכן הדבר משקף את הנזק האמיתי שנגרם. בסופו של דבר, החלטת הרוב התיישרה עם עמדתו של השופט סולברג, ופסק לדיירים פיצוי על בסיס הרווח הכספי של משרד הביטחון ולא על בסיס שווי השוק הפוטנציאלי של הקרקע. פסק הדין הדגיש את חשיבותן של זכויות הקניין והדגיש את הצורך של חברות הבנייה לקבל הסכמה מפורשת לפני שימוש בקרקע פרטית, תוך התייחסות גם למגבלות ולהנמקה במסגרת החוקית לפסיקת פיצויים במקרים כאלה.