ע"א 8315/11

תקציר

הערעור מערער על פסק דין של בית המשפט המחוזי לטובת המשיבים (המוכרים) ונגד המערערים (הקונים), אשר מצא את הרוכשים בהפרה יסודית של הסכם פשרה, המאפשר למוכרים לבטל כדין חוזה מכר של בית צמוד-קרקע. בחוזה המכר המקורי נקבע כי הרוכשים ישלמו למוכרים 800 אלף שקל, ו-400 אלף שקל הנותרים ישולמו חודש לאחר רישום זכויות הבית על שם המוכרים. הרוכשים לא שילמו את יתרת הסכום במועד שנקבע, מה שגרם למוכרים להגיש פסק דין הצהרתי בבית המשפט המחוזי. הצדדים הגיעו להסכם פשרה, לפיו הסכימו הרוכשים לשלם 300 אלף שקל בתוך 30 יום ואת יתרת הסכום עם קבלת הלוואה מובטחת משכנתא, עם תקופת גרייס נוספת של 15 יום. ההסכם קבע כי אי תשלום יבטל את החוזה, והצדדים יחזירו את מה שקיבלו. הרוכשים ביקשו וקיבלו מהמוכרים ארכה של 12 יום, אך סורבה להם הארכה שנייה. המוכרים סברו כי החוזה בטל, אך הרוכשים הגישו תביעה חדשה בטענה שלא הפרו את הסדר הפשרה באופן יסודי וביקשו פסק דין הצהרתי. בית המשפט המחוזי דחה את תביעת הרוכשים, קבע כי עיכובם מהווה הפרה יסודית והורה להם לפנות את הבית לאחר קבלת החזר תשלומים. הרוכשים ערערו בטענה לטעויות פרשנות ולפגיעה בעקרונות הצדק ותום הלב. עם זאת, בית המשפט העליון דחה את הערעור, והסכים עם פסק דינו המפורט והמנומק היטב של בית המשפט המחוזי. האיחור של הרוכשים נמצא כהפרה יסודית, ולא נדרשה הודעת ביטול. המוכרים חויבו להחזיר את תשלומי הקונים, והקונים היו אמורים לפנות את המקום מיד עם קבלת ההחזר. השופטת א' חיות, השופטת א' פוגלמן והשופט י' עמית קבעו כי הערעור אינו מוצדק והורו לרוכשים לשלם למוכרים 25,000 ₪ שכר טרחת עורך דין.