ע"א 8716/21

תקציר

בעיון בערעור על פסק דין בתביעת חוב, החליט בית המשפט לדחות את הערעור בהתאם לתקנה 138(א)(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ח-2018. תפקידו של בית המשפט בערעורים מסוג זה מוגבל בדרך כלל לפיקוח על תהליך קבלת ההחלטות ולהבטחת נקיטת פעולות סבירות וראויות, תוך התערבות רק במקרים של חריגה משמעותית מאמות מידה אלה. טענות המערער הובאו בעיקר במהלך הערעור, באיחור ניכר מאז הגשת החוב המקורי וההחלטה בו, שפגעו בתוקפו. זאת ועוד, המערערת, אשר הודתה לכאורה כי החוב נבע מהסחורה שסופקה, לא הצליחה להצדיק את השיהוי הניכר בטיפול בטענות אלה. למרות שהוא הצביע על כך שאירועים שגרמו לכאורה לחוסר עקביות פרוצדורלית התרחשו לאחר פסק דין ראשוני בתביעת חוב, גם טיעונים אלה הוצגו הרבה יותר מאוחר ללא הסבר מניח את הדעת. בנוסף, המערער הפנה לבקשה מספטמבר 2019 שמטרתה לתקן את מצבו, אך זה היה למעלה משנה לאחר החלטת תביעת החוב, שוב ללא הנמקה מספקת לשיהוי. טענותיו בדבר היקף הנמקתו של הנאמן בהחלטת החוב נמצאו בלתי מוצדקות, שכן הראיות היו ברורות דיין, ולא חייבו הנמקה מפורטת נוספת. כתוצאה מכך, הערעור נדחה ללא צורך בתגובת הצד שכנגד, ולא נפסקו הוצאות בשל ההקשר הפרוצדורלי ואופיו של הערעור. החלטה זו ניתנה ביום 7.7.2022.