ת"א 117/99

תקציר

פסק דין זה עוסק בתביעה אזרחית שהגישו חברת בנייה והמבטחת שלה נגד חברת בנייה אחרת, יפרח, ומספר נתבעים נוספים, בהם עירים, משרד הבינוי והשיכון וישראל קלר, בגין אירוע בנייה שהתרחש בשנת 1992. חברת הבנייה התובעת זכתה במכרז לבניית 30 יחידות דיור אך נאלצה לפצות את הרוכשים לאחר שאירעו סדקים וקריסה במבנים עקב עבודות חפירה בקרבת מקום. התובעים תבעו את הנתבעים על הנזקים, אך הנתבעים הגישו בקשה לדחיית התביעה על יסוד התיישנות. לאחר מספר שנים נדחתה בקשה זו, ובהמשך נשלחו מספר הודעות צד ג' וצד ד' לנתבעים פוטנציאליים נוספים. לאחר מכן הגישו הצדדים החדשים בקשות לדחיית ההודעות על יסוד תקופת ההתיישנות והשיהוי. פסק הדין של השופט דוחה את כל בקשות הנתבעים לדחות את התביעה על יסוד תקופת ההתיישנות. פסק הדין פוסק גם לטובת שתי הודעות צד ג' שנשלחו למפלסים הצפוניים ולסטרובינסקי את דיטל, ומקבל את טענתן כי השיהוי בהודעה להן גרם לנזק ראייתי. עם זאת, השופט פסק נגד שתי הודעות צד ג' אחרות שנשלחו לליגל ולאריה, וקבע כי השיהוי לא גרם להם נזק ראייתי וכי התנהלות התובעים הייתה מוצדקת. השופט הדגיש כי יש לבחון כל מקרה לגופו ולעודד את בעלי הדין לפעול בתום לב ולהודיע לצד שלישי ורביעי פוטנציאליים על תביעות תלויות ועומדות כדי להבטיח הגנה הוגנת.