ת"א 53788-12-11

תקציר

התובעת, חברה זרה שרכשה מבנה מהנתבעת, תבעה פיצוי מוסכם בגין הפרה יסודית של הנתבעת את הסכמי הרכישה בין הצדדים. ההסכמים חייבו את הנתבע לרשום את זכויות החכירה בנכס על שם התובעת, דבר שלא התרחש במשך מספר שנים לאחר הרכישה. התובע טען כי הנתבעת לא גילתה מידע חיוני בנוגע להליך הרישום והסתירה במכוון את היקפה האמיתי של המחלוקת עם הבעלים הקודמים, אשר שיבשה את הרישום. הנתבעת טענה כי מילאה את התחייבויותיה וכי העיכוב נגרם בשל גורמים שאינם בשליטתה, לרבות חריגות הבנייה של הבעלים הקודמים וההליכים המשפטיים שנבעו מכך. בית המשפט פסק לטובת התובעת, והגיע למסקנה כי הנתבעת ביצעה הפרה יסודית של הסכמי הרכישה. נקבע כי הנתבעת לא פעלה במלוא המרץ לקידום רישום הזכויות וכי ההצדקה לשיהוי אינה משכנעת. בית המשפט הדגיש כי פרק הזמן הסביר לרישום זכויות במקרקעין הינו מספר חודשים ולא שנים, וכי התובעת לא הסכימה למועד רישום אך ורק לנוחיותה של הנתבעת. באשר לפיצוי המוסכם, הפחית בית המשפט את הסכום הנתבע על ידי התובעת, בהתחשב בכך שהוא בלתי סביר ביחס להפרה שהתרחשה. לתובע נפסקו 300,000 ₪, בצירוף הפרשי ריבית והצמדה ממועד התביעה. כמו כן חויב הנתבע לשאת בהוצאות המשפט ובשכר טרחת עורך הדין של התובע, בסך של 35,000 ₪. פסק דין זה הכיר בזכותה של התובעת לפיצוי בגין הפרת החוזה היסודית של הנתבעת, אך הסכום הופחת בהתאם לנסיבות המקרה הספציפיות.