בר"מ 6239/04

תקציר

פסק הדין המדובר מתייחס למחלוקת על שומות ארנונה שהוטלו על חברת רפאל, שבסיסה בקריית ים. המחלוקת נסובה סביב סיווג שטח קרקע שחכרה רפאל ממינהל מקרקעי ישראל, עליו ממוקם המפעל. הסוגיה שלפנינו נוגעת לתחולתו של סעיף 269 לפקודת העיריות, המבחין בין "קרקע תפוסה" לבין "קרקע לבניה". רפאל טענה כי יש לסווג את הקרקע כ"קרקע לבנייה" מאחר שלא נעשה בה שימוש פעיל, ואילו המשיבה, עיריית קריית ים, סברה כי מדובר ב"קרקע תפוסה" שכן רפאל היא הבעלים והניצול של השטח. בית המשפט לעניינים מנהליים בחיפה, בפסק דין שניתן על ידי השופט י' דר, צידד בעירייה וקבע כי הקרקע הנדונה נופלת תחת הקטגוריה של "קרקע תפוסה" כהגדרתה בסעיף 269 לפקודת העיריות. פסק הדין הכיר בנחיצות השטח המגודר לביטחונו ולתפקודו של המפעל של רפאל, ופירש את אמצעי הביטחון כסוג של שימוש בקרקע. בית המשפט הוסיף והדגיש כי אין מדובר בגדר סטנדרטית שמטרתה לתיחום גבולות רכוש בלבד, אלא באמצעי ביטחון אינטגרלי להפעלת המפעל. משכך, הגיע בית המשפט למסקנה כי הקרקע אכן "תפוסה" כמשמעותה בפקודה, ורפאל נדרשה לשלם את הארנונה המתאימה. בקשתה של רפאל לחופשה לערער על פסק דין זה לבית המשפט העליון נדחתה, ואישרה את החלטת בית המשפט לעניינים מנהליים. בית המשפט אף הורה לרפאל לכסות את הוצאות המשיב וקבע את הסכום על 15,000 ₪. החלטה זו הביאה למעשה לסיומה של המחלוקת המשפטית, ואישרה את תוקפן של שומות הארנונה.