בר"ע 59699-12-21

תקציר

המקרה סובב סביב סירובו של כבאי לגלח את זקנו מסיבות דתיות. רשות הכבאות הנחתה את הכבאים המבצעיים לגלח את זקנם מטעמי בטיחות, הקשורים לשימוש במסכות מגן. הכבאי, שעמד בפני קיצוץ בשכרו ושינוי בלוח הזמנים של עבודתו עקב סירובו, הגיש בקשה לסעד זמני, שנדחה על ידי בית הדין האזורי. שני הצדדים הסכימו להתייחס לבקשת רשות הערעור כאל ערעור. הערעור ביקש לתקן את הבקשה לסעד זמני בעקבות שינוי הנסיבות. עם זאת, בית המשפט מצא כי הבקשה המתוקנת אינה שונה באופן מהותי מההליך הקיבוצי בנושא, ולכן דחה את הבקשה לסעד זמני. עוד קבע בית המשפט כי הכבאי אינו יכול להעלות סוגיות שכבר הוכרעו בהליך הקיבוצי. יתר על כן, מאחר שלא הגיש תביעה עיקרית, דרך הפעולה הראויה תהיה לפתוח בהליך חדש, לרבות כתב תביעה ובקשה חדשה לסעד זמני. על ההחלטה לדחות את הסעד הזמני לא הוגש ערעור, אך הובהרו ההיבטים הפרוצדורליים. בית המשפט קיבל את הערעור במידה שהמילה "נמחק" תחליף את המילה "נמחק" בהחלטת בית הדין האזורי, וסיפק הבהרות בנושאים שהכבאי לא יכול היה להעלות בהליך פרטני חדש. שני הצדדים נשאו בהוצאות המשפטיות שלהם.