ת"א 22776-12-09

תקציר

התובע, רואה חשבון במקצועו, החל לעבוד בחברת הספנות מארסק והצטרף לקרן הפנסיה "מגדל". מאוחר יותר, הוא נקלע לתאונה ונפצע, ואיבד את יכולתו לעבוד לצמיתות. הוא קיבל פיצויים מפוליסת הביטוח שהייתה לו במגדל וכן קצבת נכות מקרן הפנסיה. השאלה שעמדה בפני בית המשפט הייתה האם יש לראות בקצבת הנכות תשלומים ששולמו על פי חוזה ביטוח כך שלא ינוכו מסכום הפיצויים שהוא מקבל מהנתבע, שפגע בו בתאונה. אם לא, אז בית המשפט היה צריך לקבוע אם לקרן הפנסיה יש זכות להחזר מהנתבע. השופטת פתחה בהתוויית הכלל הבסיסי בדיני הנזיקין, המחייב להתחשב בהטבות הכספיות שנצברו לנפגע בעת קביעת סכום הפיצוי כדי שלא לפצות אותו יתר על המידה. יש חריג לסכומים ששולמו במסגרת חוזה ביטוח. בהמשך פירטה השופטת את ההתפתחויות בחוק ואת השינויים שחלו בשוק הפנסיה לאורך השנים מאז פסיקה קודמת בנושא, תוך שימת דגש על אופיו הדינמי של החוק והתאמתו לזמנים משתנים. היא ציינה כי מרבית פסקי הדין הקודמים בנושא עסקו בסיווג תשלום כביטוח או כפנסיה, והרציונל מאחורי אי ניכוי דמי ביטוח מפיצויי נזיקין: הנפגע כבר שילם עבור גמלה זו, והמזיק אינו אמור ליהנות מראיית הנולד שלו. השופטת תיארה את קרנות הפנסיה הישנות, שנוהלו כאגודות שיתופיות ללא כוונת רווח, ואת קרנות הפנסיה המקיפות החדשות, המחויבות לאיזון אקטוארי ומשלבות חיסכון פנסיוני וכיסוי ביטוחי. היא הדגישה את ההבדלים בין הקרן הישנה לחדשה, לרבות ניהול הקרנות החדשות על ידי גורם מקצועי וחיצוני, היעדר ערובה לתשלום סכום מסוים בעת הפרישה והתנהלות החיתום. לאור שינויים אלה, הסכימה השופטת עם עמדת התובעת כי אין להגביל את המונח "חוזה ביטוח" בחוק הנזיקין לסוגי ביטוח מסוימים או להיות כפוף למבחנים טכניים גרידא. בהתייחס לעובדות המקרה, קיבל השופט את טענת התובע כי יש לראות בקצבת הנכות שלו תשלום על פי חוזה ביטוח. היא ביססה זאת על אופיו הוולונטרי של ההסדר שלו עם קרן הפנסיה, מחויבות הקרן לאיזון אקטוארי, תשלום דיפרנציאלי של דמי סיכון לפי קבוצות גיל ומין, העובדה שהתקנות "מוקפאות" עם קרות אירוע מזכה והפטור מתשלומי פרמיה לאחר מכן. השופטת לקחה בחשבון גם את נסיבות המקרה הספציפי, וציינה כי הפרשות התובע לקרן היו מזעריות אך הוא זכאי להטבות משמעותיות. באשר לזכותה של קרן הפנסיה להחזר מהנתבע, קבעה השופטת כי מאחר שקצבת הנכות אינה ניתנת לניכוי מסכום הפיצוי, לא ניתן לחייב את הנתבעת לשלם אותה פעמיים. עוד קבע השופט כי קרן הפנסיה אינה זכאית להחזר בגין שווי קצבת הזקנה העתידית או ההטבות הרעיוניות שנצברו לתובע, שכן אלה היו כפופות למשתנים רבים מדי שלא ניתן היה לחזות באופן סביר. בסופו של דבר דחה השופט את תביעת קרן הפנסיה להחזר והורה לה לשלם 150 אלף שקל שכר טרחת עורך דין, המתחלקים שווה בשווה בין התובע לנתבע, וכן הוצאות משפט ושכר טרחה בגין התביעה שכנגד.