ת"א 313/04

תקציר

הנתבעים, ואנונו, רצו לשפר את תנאי מגוריהם והתקשרו עם חברה לרכישת דירה גדולה יותר. הם סיכמו על עסקת טרייד-אין שבמסגרתה ואנונו ימכור את דירתם הישנה וישתמש בתמורה כדי לשלם לחברה. עורך הדין של החברה, עו"ד נשר, ערך את הסכמי הרכישה והמכירה של הדירות. עם זאת, מכירת הדירה הישנה של ואנונו לא הוזכרה בהסכם הרכישה, והדירה שועבדה להבטחת חוב החברה ללא ידיעתו של ואנונו. נשר גם לא הודיע לואנונו כי מחק את הערת האזהרה על הדירה הישנה, ובכך איפשר את מכירתה לצד שלישי. בינתיים נכנסה החברה לכינוס נכסים, והכונס טען כי החברה לא קיבלה את מלוא התמורה עבור הדירה החדשה. הבנק וכונס הנכסים טענו כי ואנונו קשר קשר עם נציג החברה, אבירם, כדי לשלשל לכיסו את תמורת מכירת הדירה הישנה. בית המשפט לא מצא ראיות לקנוניה וקבע כי ואנונו פעל בתום לב. היא קבעה כי הבנק ונשר התרשלו בכך שלא שמרו על האינטרסים של ואנונו. כתוצאה מכך, נדחתה תביעת הכונס נגד ואנונו, והבנק חויב לשלם את שכר טרחתו של ואנונו. בנוסף, נשר חויב באחריות לנזקיו של ואנונו בשל מחדליו וחויב לשלם להם פיצויים. תביעתם של ואנונו כי דירתם החדשה תירשם על שמם, נקייה משעבודים בנקאיים, התקבלה.