ת"פ 19492-04-10

תקציר

הנאשם הואשם בשורה של עבירות, בהן סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, ניסיון חבלה בנסיבות מחמירות בכוונה תחילה, קשירת קשר לביצוע עוון והפרעה לשוטר במילוי תפקידו. כתב האישום נגע לאירוע בו הנאשם, תוך כדי נהיגה תחת השפעה, הפעיל רכב מנועי בפזיזות, תוך סיכון חיים רבים, ולא ציית להוראות המשטרה לעצור, ובמקום זאת נסע במהירות מופרזת וסיכן חיים נוספים. במהלך המרדף הוא יצר קשר עם שלושה חברים, שניסו לסייע לו לחמוק מהמשטרה. בסופו של דבר המשטרה איבדה את עקבותיו של הנאשם, אך מצאה אותו למחרת. הנאשמים 2, 3 ו-4 הואשמו גם הם בעבירות נלוות אך הגיעו להסדר טיעון. השופט מצא את עדויות השוטרים המעורבים באירוע אמינות, וציין כי הן קוהרנטיות ועולות בקנה אחד עם האישומים בכתב האישום. מנגד, השופט קבע כי עדותו של הנאשם אינה אמינה, שכן הוא ניסה להכחיש את מרבית הטענות, אשר סותרות את עדויות השוטרים. גם העד המומחה שזומן על ידי ההגנה לא היה משכנע, שכן חוות דעתו התבססה על נתונים לא מדויקים וניסויים שנערכו בתנאים שונים מהאירוע עצמו. בהתבסס על חומר הראיות, הרשיע השופט את הנאשם בכל האישומים. השופט הדגיש כי נהיגתו הפזיזה של הנאשם וזלזול בהוראות המשטרה ממחישו את מודעותו להתנהגות הבלתי הולמת ולסיכון שהיא מהווה לחיי אדם. כמו כן, מעשיו עמדו בקריטריונים של ניסיון חבלה בכוונה, קשירת קשר לביצוע עוון והפרעה לשוטר במילוי תפקידו. השופט הדגיש כי היסוד הנפשי לעבירות אלה התבסס, שכן התנהגותו של הנאשם הצביעה על ציפייתו כי מעשיו עלולים לגרום נזק לאחרים.