ת"מ 40699-11-19

תקציר

הנתבע טען כי התצהיר של קליניק כלל טענות חדשות ומסמכים שלא התגלו, ובכך למעשה שינה את כתב התביעה של קליניק. בית המשפט הסכים חלקית, וקבע כי קליניק אכן ניסתה להרחיב את התיק שלה באופן בלתי חוקי. השופטת הדגישה כי החלטה זו נגעה רק לסעיפים ספציפיים בתצהיר שזיהה הנתבע ולא כיסתה סעיפים אחרים שלא הוזכרו בתלונה. לדברי השופט, כל מסמך שלא נחשף במהלך הליך גילוי המסמכים, לרבות אלה שהיו אמורים להיות ברשותו של הנתבע, היה צריך להימחק מהתצהיר. הטענות בפסקאות 17 ו-18 לתצהירו של קליניק נתפסו כהרחבה בלתי מותרת של התיק ודינן להימחק, שכן הן אינן נופלות בגדר כתב התביעה. כך גם לגבי סעיפים 22 ו-23, לעניין תיקון הודעת הפטור. סעיפים אחרים, כגון סעיפים 25 ו-26, שהתייחסו לניגוד עניינים, וסעיפים 27, 30 ו-31, שכללו טענות שלא הוזכרו בכתב התביעה, עלולים אף הם להימחק ככל שהרחיבו את התיק מעבר לכתבי הטענות המקוריים. השופט קבע כי אין די בטיעוניו הכלליים של קליניק ובהתייחסויותיו לשאלון כדי להצדיק את הרחבת התיק. לבסוף, פסקאות 67, 68 ו-80, שהציגו טענות חדשות, ופסקה 235, שכללה טענות שלא היו קיימות בכתב התביעה, יימחקו גם הן. קליניק חויבה לשלם לנאשם הוצאות בסך 5,000 ₪.