ע"א 8883-01-12

תקציר

בפסק הדין הנידון אישר בית המשפט לערעורים באופן חלקי את החלטת בית משפט קמא בעניין אחריות בתיק תאונת אופנוע בו מעורבים מספר גורמים. התיק התמקד בשאלה האם המערערים, נתי וגיא, אפשרו לאדם בשם ליקי להשתמש באופנוע שאינו מבוטח או בעל רישיון מתאים. בית משפט קמא מצא כי הן נתי והן גיא התירו שימוש כזה, כאשר גיא הוא הבעלים בפועל של האופנוע. ערכאת הערעור אישרה ממצאים עובדתיים אלה, תוך שהיא מציינת את מהימנות העדות ואת העיקרון לפיו בתי משפט לערעורים ממעטים לבטל קביעות של ערכאות קמא בנוגע לעובדות. באשר לחבות כלפי קרנית, קרן לפיצויי תאונות דרכים, נקבע כי הן נתי והן גיא אחראים. תפקידו של נתי, אף שהיה שנוי במחלוקת בשל היותו רק הבעלים הרשום, אושר בשל קרבתו וידיעתו המשתמעת על המצב, שהיוותה סוג של "אשמה". בית המשפט קבע כי די ברישומו הפורמלי של נתי כבעלים כדי להטיל אחריות, לצד אי אימות מצבו הביטוחי. עם זאת, חלוקת האחריות הותאמה: יקי, הנהג, החזיק ב-85% אחריות, גיא 10% ונתי 5%. בית המשפט נימק זאת בכך שהאשמה הגדולה ביותר מוטלת על יקי, שפעל ברשלנות. יתר על כן, המערערים חויבו ביחד ולחוד כלפי קרנית, כלומר ניתן היה לתבוע כל אחד מהם בסכום הכולל שקרנית ביקשה להחזיר, אם כי הוגדרה החלוקה הפנימית בינם לבין עצמם. דעתו של השופט ורדי התקבלה, ונתמכה בהסכמתו של השופט שנלר, ואילו השופט לב הר שרון היה פוטר את נתי לחלוטין בשל מוגבלותו ואי השימוש ברכב. בסופו של דבר, ההחלטה הדגישה הן את האחריות העובדתית והן את מדיניות ההרתעה מפני שימוש בכלי רכב לא מבוטחים.