בש"פ 4584/03

תקציר

במקרה דנן, ערער המערער על החלטה המאשרת פסילת נהיגה ל-30 יום שהוטלה בגין נהיגה במהירות של 142 קמ"ש בכביש במהירות של 90 קמ"ש. תחילה קבע קצין משטרה כי מהירות נהיגתו של המערער מסוכנת, בהתחשב בעברו העשיר בעבירות תנועה, לרבות 26 הרשעות קודמות, רבות מהן בגין נהיגה במהירות מופרזת. בית המשפט לתעבורה אישר את החלטת הקצין, וקבע כי המהירות והרישום הפלילי מעידים על סיכון ממשי. גם בית המשפט המחוזי בחיפה אישר החלטה זו למרות שזיהה פגם באמונתו של הקצין כי לא ניתן להטיל פסילה למשך פחות מ-30 יום. המערער טען כי יש לבטל את יתרת ימי הפסילה, מעבר ל-18 שכבר ריצה, תוך שהוא קובע כי מהירות העולה במעט על גבולות הקנס אינה מעידה מטבעה על סכנה ומבקר את ההסתמכות על רישום לא רשמי של הרשעותיו. עם זאת, טענה המדינה כי מסוכנותו של המערער ניכרת הן ממהירותו והן מעברו הפלילי. הערעור נדחה, כאשר בית המשפט קבע כי הראיות לסיכון בנהיגתו של המערער מצדיקות את ההחלטה. בית המשפט הדגיש כי אי הבנתו האפשרית של נושא המשרה את סמכותו אינה פוגעת בתוקפה של הפסילה. בסופו של דבר, נדרש המערער לרצות את מלוא תקופת הפסילה, מה שמחזק את העובדה שעבירות מהירות חמורות כאלה מהוות סכנה לציבור.