ע"פ 2823/10

תקציר

הערעור בפני בית המשפט הוא בשאלה האם הרשעתו של המערער ברצח המנוח צריכה לעמוד בעינה. הנושא המרכזי הוא המושג המשפטי של "כוונה תחילה", שהוא תנאי הכרחי להרשעה ברצח. "כוונה תחילה" מוגדרת בסעיף 301(א) לחוק העונשין והיא מורכבת משלושה רבדים מצטברים: החלטה להרוג, הכנה והיעדר התגרות. היעדר פרובוקציה, הידוע גם בשם קנטור, הוא המחלוקת המרכזית במקרה זה. פסיקותיו הקודמות של בית המשפט קבעו מבחן בן שני חלקים לקביעת היעדר התגרות: מבחן סובייקטיבי ומבחן אובייקטיבי, שאת שניהם יש לקיים במצטבר. המבחן הסובייקטיבי בוחן את מצבו הנפשי של הנאשם ואת נסיבות האירוע. היא קובעת אם מעשהו של הנאשם היה מעשה ספונטני הנובע מאובדן שליטה עצמית בעקבות התגרות מצד הקורבן. המבחן האובייקטיבי משמש מבחן נורמטיבי-ערכי וקובע האם אדם סביר באותו מצב היה מגיב באותו אופן כמו הנאשם. לאחר שבחן את נסיבות המקרה, מוצא בית המשפט כי המבחן הסובייקטיבי אינו מתקיים. כל עוד מתקיים יסוד ההתגרות, אין קשר סיבתי בין ההתגרות לבין אובדן השליטה העצמית של המערער. חששו של המערער לחיי אחיו, שהיה ההתגרות, התפוגג כבר בשלב מוקדם של האירוע. לפיכך, התגרות המנוח אינה יכולה להיות הסיבה לאובדן השליטה העצמית של המערער. יתר על כן, גם המבחן האובייקטיבי, הבוחן את מידתיות התגובה לפרובוקציה, אינו מתקיים. המרדף שערך המערער ודקירתו למוות של המנוח בעקבותיו היו בלתי מידתיים ומיותרים, מה גם שהמנוח נמלט ולא נשקפת ממנו סכנה נוספת. לפיכך, הן המבחן הסובייקטיבי והן המבחן האובייקטיבי של יסוד קנטור אינם מתקיימים. אשר על כן, הערעור נדחה, והרשעתו של המערער ברצח עומדת בעינה. השופטת ברק-ארז מסכימה עם הדחייה, אך מטעמים שונים, וסבורה כי היסוד הסובייקטיבי של קנטור מתקיים אך היסוד האובייקטיבי לא. מנגד, השופט עמית מסכים עם התוצאה אך סבור כי מתקיימים יסודותיו הסובייקטיביים והאובייקטיביים של קנטור.