ת"פ 64404-05-21

תקציר

הנאשמים הורשעו בשורה של עבירות, בהן חבלה בכוונה להטיל מום בנסיבות של מעשה טרור ויידוי אבנים לעבר נוסעים תוך סיכון חייהם. העבירות בוצעו ביום ירושלים, לאחר תקופת הרמדאן, שהתאפיינה בהתקפות רבות על יהודים ואנשי כוחות הביטחון על רקע לאומני וגזעני. העבירות בוצעו כאשר הבחינו הנאשמים בזוג יהודים ברכב והחליטו לתקוף אותם באמצעות יידוי אבנים גדולות לעבר רכבם. למרבה המזל, לא נגרמו פגיעות גופניות חמורות, אך התינוקת שישבה במושב האחורי נפגעה מאחת האבנים וסבלה מהמטומות במצחה. בית המשפט שקל את הערכים החברתיים שנפגעו ממעשי הנאשמים, את מדיניות הענישה הרווחת ואת נסיבות העבירה, לרבות המניע האידיאולוגי, הנזק שנגרם והסכנה הפוטנציאלית לחיי אדם. היא לקחה בחשבון גם את נסיבותיו הפרטניות של כל נאשם: נאשם 1 הוא בן 22, ללא עבר פלילי, והביע חרטה, אך לא הפנים עד תום את חומרת מעשיו; נאשם 2 הוא בן 20, נשוי ואב לשניים, בעל עבר פלילי ואף הביע חרטה. בית המשפט ביקש לאזן בין שיקולי הרתעה ושלום הציבור לבין שיקולי השיקום, אך מצא כי אלה אינם ישימים במקרה זה בשל היעדר אופק טיפולי לנאשמים. היא גם לקחה בחשבון את החיסכון בזמן השיפוטי הנובע מגישתם הממוקדת של הנאשמים להליך. בסופו של דבר, נוכח חומרתן של העבירות, במיוחד כמעשי טרור, הטיל בית המשפט עונשי מאסר משמעותיים, לצד עונשי מאסר על תנאי, פיצויים לקורבנות ומסר עונשי שנועד להרתיע אחרים מביצוע מעשים כאלה. על נאשם 1 נגזרו 56 חודשי מאסר, ואילו על נאשם 2 נגזרו 62 חודשי מאסר, שניהם ברף העליון של טווח הענישה ההולם. כמו כן חויב כל נאשם לשלם פיצויים בסך 10,000 שקלים לנפגעים, בנוסף לזכות ערעור לבית המשפט העליון בתוך 45 יום.