ערר 8014/22

תקציר

ארבעה עררים הוגשו נגד השומות המכריעות של הוועדה המקומית לתכנון ובנייה ירושלים בנוגע להשבחת הקרקע בעקבות מימוש תכניות שונות. הסוגיה המרכזית בעררים אלה היא האם יש להפחית משווי השבחת הקרקע את עלות העבודות הציבוריות המתחייבות מהן, במיוחד כאשר התוכניות מאפשרות גם הפקעת שטחים ציבוריים על ידי הרשות המקומית. הוועדה קבעה כי ככלל, אם תכנית מחייבת הקמת משימה ציבורית שהיא חלק בלתי נפרד מהבנייה, וכן קובעת את הפקעתה, עלות המשימה הציבורית לא צריכה להשפיע על שווי השבחת הקרקע. הסיבה לכך היא שהבעלים יפוצו על השקעתם בעת הפקעת הקרקע. עם זאת, הוועדה מתחה ביקורת על התנהלות הוועדה המקומית בכך שדרשה מהיזמים לחתום על כתב התחייבות המוותר על זכותם לפיצוי בגין ביצוע העבודה הציבורית, דבר הסותר את הוראת ההפקעה של התוכנית. כתוצאה מכך, יצרה הוועדה המקומית מצב בו השוק מצפה שעלות המשימה הציבורית תישא על כתפי היזמים ללא תמורה, ולכן יש לנכות את העלות משווי הקרקע במצב החדש עד שהוועדה המקומית תשנה את התנהלותה ותקיים את הוראת ההפקעה. ההחלטה מתייחסת גם לסוגיות אחרות הקשורות לערעורים, ובהן שיקול דעתו של השמאי המכריע בקביעת ערכי השווי והמקדמים, ולא מצא עילה להתערבות ברוב המקרים. הוועדה המקומית חויבה לשלם הוצאות בסך 20,000 ש"ח בגין שניים מהעררים בשל התנהלותה והיעדר תשובות ענייניות, אך בשני העררים האחרים לא נפסקו הוצאות.