ת"א 367/98

תקציר

פסק דין זה דן בסכסוך בין התובעת, ש.י. השקעות, לבין הנתבעים, קבוצת דלק ועובדיה, סביב הסכם הפעלת תחנת דלק. התובעת טענה כי דלק הפרה את ההסכם ודרשה לאכוף אותו ולקבל פיצויים. דלק טען כי ההסכם אינו מחייב, בהיותו מסמך כוונות בלבד. בית המשפט בחן את העובדות שהובילו לחתימת ההסכם, משמעותו והאירועים שבאו בעקבותיו. היא מצאה כי אמנם ההסכם אינו חוזה מחייב למסירת תחנת דלק, אך מדובר בהתחייבות לנהל משא ומתן בתום לב. טענתה של דלק כי ההסכם אינו מחייב הייתה חסרת אמינות, שכן היא הייתה מודעת לכך שהתובעת ויתרה על הצעה מתחרה של חברה אחרת בעקבות חתימת ההסכם. השופט הגיע למסקנה כי ההסכם מחייב לכל דבר ועניין, ועל דלק מוטלת החובה לנהל בתום לב משא ומתן על תנאי הפעלת תחנת הדלק. עם זאת, התביעה נגד עובדי דלק נדחתה, שכן בית המשפט קיבל את הטענה כי הם לא היו מעורבים. השופטת הדגישה כי השלב השני של המשפט יקבע האם דלק הפרה את התחייבותה ואילו סעדים יקבל התובע. הדיון בהסדרים הפרוצדורליים של שלב זה נקבע לפברואר 2006. ככלל, פסק הדין ניתח בהרחבה את העובדות, השיקולים המשפטיים והתנהלות הצדדים, והוביל למסקנה רבת ניואנסים שהותירה את הדלת פתוחה להמשך ההליכים.