בש"פ 3204/90

תקציר

במקרה של רט אלן ריין נ' מדינת ישראל, פסק בית המשפט העליון בבקשת מעצר הקשורה להסגרה. המשיב, רט ריין, נעצר בישראל בחשד שחטף את בתו בת ה-4 מאמה באנגליה. בית המשפט הכיר בתוקפה של אמנת ההסגרה בין ישראל לאנגליה והורה על מעצרה של ריין עד להליכי הסגרה. החלטה זו ביטלה את הוראת ערכאה נמוכה יותר לשחרר את ריין בערבות, בטענה כי מעצר הוא הנורמה בתיקי הסגרה כדי להבטיח את נוכחותו של הפרט במהלך ההליך. השיקולים הנוספים בתיקי הסגרה, הנגזרים מהתחייבויות בינלאומיות, גוברים על בקשת השחרור. בית המשפט הדגיש את חומרת העבירה ואת התחמקותה הקודמת של ריין ממשפט, מה שהופך את הערבות לחריגה. השופט י' מלץ הדגיש את חובתה של המדינה לכבד את אמנות ההסגרה שלה, וציין זהירות כדי להבטיח את זמינותו של הפרט במהלך ההליך. לפיכך, הערעור ברע"א 3204/90, בבקשה למעצרו של ריין, התקבל, ואילו הערעור ברע"א 3221/90, שביקש להקל בתנאי הערבות, נדחה.