בר"ע 124/68

תקציר

בית המשפט העליון הכריע בערעור על הסכם פשרה הכולל תניית בוררות אשר מינה את עורך דינו של המשיב כבורר יחיד. הבורר התפטר בעקבות מכתב מבא כוח המשיב השני, מה שהוביל למחלוקת האם הסעיף מאפשר מינוי בורר חלופי או בטל. בית המשפט קבע כי מאחר שהצדדים התכוונו לבורר ספציפי, ולא לבורר כלשהו, הסעיף שולל את הסמכות למנות מחליף. בעוד שבית המשפט תומך בדרך כלל בהסכמי בוררות, הוא מצא כי כוונת המשיב הייתה ברורה וכי התפטרותו של הבורר המוסכם ביטלה את סעיף הבוררות כולו. בנוסף, עמד בית המשפט על החשיבות של מתן אפשרות לצדדים להציג את מלוא טיעוניהם בהליכים בבית המשפט. במקרה דנן, הגם שייתכן שנפל פגם פרוצדורלי בהליך דנן של בית המשפט המחוזי, ניתנה למערערים הזדמנות להציג את טענותיהם בבית המשפט העליון, תוך מתן אפשרות לתיקון מלא. השופט ברנזון הדגיש את מעלותיה של הבוררות וציין כי על בתי המשפט לקיים הסכמי בוררות. הוא חלק על נימוקיו של בית המשפט המחוזי אך הסכים עם התוצאה, בהתבסס על כוונת המשיב ועל נסיבות התפטרותו של הבורר. הערעור על מינוי בורר חדש נדחה, והסירוב הראשוני לעכב את ההליכים אושר. למשיב נפסקו הוצאות.