ע"פ 5/51

תקציר

הכרעת הדין דנה בערעורו של חיים שטיינברג, שהורשע באי רישום לשירות צבאי בישראל ונידון לשלושה חודשי מאסר בגין כל עבירה. שטיינברג טען כי הצווים המחייבים אותו להתגייס אינם חוקיים וכי המשפט הבינלאומי מונע הטלת חובת גיוס על תושבי ירושלים, המוחזקת בשטח. עם זאת, בית המשפט דחה טענות אלה והדגיש כי המשפט המקומי גובר על המשפט הבינלאומי בכל הנוגע ליחסים בין המדינה לאזרחיה. עוד טען שטיינברג כי חוק שירות ביטחון מפלה גברים, שכן הוא מאפשר פטור משירות צבאי לנשים מטעמי מצפון או אמונה דתית. בית המשפט דחה טענה זו בקובעו כי ההבחנה בחוק מבוססת על טעמים מוצדקים הקשורים לתפקידים השונים של גברים ונשים. יתר על כן, שטיינברג טען כי יש לסווג אותו כ"סרבן מצפון" וכי אמונתו הדתית מונעת ממנו לשרת בצה"ל משום ששלטון המדינה אינו מבוסס על דין תורה. בית המשפט שב ואישר את חוקיות החוק והדגיש כי התנגדותו של שטיינברג לא התבססה על תוכן החקיקה אלא על שלילת סמכות המדינה בכללותה. בסופו של דבר נדחה הערעור, וההרשעה וגזר הדין אושרו. סיכום מקיף זה משרטט את הטיעונים המרכזיים שהוצגו על ידי שטיינברג ואת תגובות בית המשפט, ומספק הבנה ברורה של השלכות פסק הדין.