ע"א 177/81

תקציר

במקרה זה, המשיב ביקש להפחית את דמי המזונות שהסכים לשלם לילדיו בהסדר גירושין, תוך שהוא מציין ירידה בהכנסות ומבקש פטור בזמן שבתו מתגוררת עמו. בית המשפט המחוזי נעתר חלקית, והגיש ערעורים. בית המשפט העליון התווה את אופיים הכפול של הסכמים שאושרו על ידי בית המשפט – הם משמשים הן חוזים והן פסקי דין. היא הדגישה כי ניתן לערער על פסק דין בהסכמה רק בנסיבות ספציפיות, כגון פגם מוכח בהסכם עצמו או שינוי נסיבות מהותי. בית המשפט קבע כי בעוד שפסקי דין למזונות אינם סופיים, ניתן לבחון אותם מחדש אם יחולו בהם שינויים משמעותיים. בית המשפט מצא כי עליות חריגות במדד יוקר המחיה ושינוי מקום מגוריה של הבת היוו עילה ראויה לבחינה מחודשת, תוך הפחתת תשלומי האב במהלך שהותה. עם זאת, מכיוון שהגידול בהכנסותיו לא תאם את האינפלציה, הטיעון הכולל של האב להפחתת דמי המזונות היה חלש. פסק הדין קבע קווים מנחים להצמדה ראויה של מזונות למדד יוקר המחיה, וקבע כי זו צריכה להישאר הגישה המקובלת. בסופו של דבר, החליט בית המשפט להותיר על כנו סכומי מזונות מסוימים כפי שהוסכם בתחילה, אך הותאם תשלומים לתקופות מסוימות והורה לאב לכסות הוצאות משפט בסך 15,000 ₪ עבור האם והקטינים.