ת"ד 5201-12-22

תקציר

בפסק הדין שניתן ביום 9.5.2024 בתיק תאונת דרכים בו היה מעורב נאשם שלא פינה זכות קדימה לרוכב אופניים, פורטו מספר ממצאים מרכזיים. בית המשפט ציין כי לא חושבו באופן ישיר מהירות המונית של הנאשם ולא מהירותו המדויקת של רוכב האופניים בעת התאונה. עם זאת, הנאשם טען כי ביצע פנייה במהירות נמוכה בעת התרחשות התאונה. מוקד קריטי בהכרעת הדין היה על ראייתו של רוכב האופניים ועל שדה הראייה שעמד לרשות הנאשם. התאונה התרחשה באור יום, ובוחן ערך ניסוי שדה שקבע את תנאי הראות, ואישר כי הנאשם היה צריך לראות את רוכב האופניים זמן רב לפני שהחל את פנייתו. הנאשם הודה כי לא ראה את רוכב האופניים עד להתרחשות ההתנגשות, וייחס את הופעתו הפתאומית של הרוכב ליציאה מסמטה או משביל חסום לעין. עם זאת, בית המשפט מצא את עדותו של הנאשם ספקולטיבית וחסרת תימוכין, שכן צילומי וידאו של האירוע הראו את רוכב האופניים על הכביש עם ראות ברורה. הבוחן הגיע למסקנה כי ניתן וצריך היה להיות ברור שהנאשם יבחין ברוכב האופניים לפני ביצוע הפנייה. חשוב לציין כי היעדרותו של רוכב האופניים כעד, בשל בחירת התביעה, לא ערערה את התשתית הראייתית. ראיות הווידיאו, יחד עם מסקנות הגיוניות לגבי נתיב הנסיעה והמהירות של רוכב האופניים, הובילו את בית המשפט למסקנה כי לנאשם היו הזדמנויות רבות לאתר את רוכב האופניים ולהיכנע לו. כך, הורשע הנאשם באישומים שבכתב האישום, כאשר בית המשפט הדגיש כי המחדל של אי ראיית רוכב האופניים לא היה בהפרעה או במהירות אלא בחוסר זהירות ראויה לפני ביצוע פנייה שמאלה. פרטים נסיבתיים - כגון היעדר רישיון רכיבה על אופניים של רוכב האופניים, היעדר קסדה ונוכחות אלכוהול - צוינו כגורמים שאינם קובעים את האירוע עצמו, משפיעים על האחריות אך עשויים להשפיע על גזר הדין.