בר"מ 1541/08

תקציר

פסק הדין בתיק זה עוסק בבקשה שנדחתה בנוגע למחלוקת בנושא ארנונה. המבקשים התנגדו לשומת המס לתקופה שבין 2001 ל-2007, בטענה כי היה על העירייה לקבוע תעריף אחיד למכון הרישוי שלהם, העולה על 250 מ"ר. עם זאת, השופט קבע כי לוועדת העררים, שדנה בבקשה, אין סמכות לדון בטענות כאלה לאי חוקיות בנוגע לצו הארנונה. במקום זאת, דרך הפעולה הראויה הייתה להגיש עתירה מנהלית. השופטת דחתה גם את טענות המבקשים כי בית המשפט לעניינים מנהליים שגה בפסקי דין קודמים וכי יש לסווג את כל שטח המבקש כמוסד רישוי. זאת, משום שקביעת סיווג הנכס הייתה סוגיה עובדתית שכבר הוכרעה על ידי בית המשפט לעניינים מנהליים, ובית המשפט לא נטה להתערב בהחלטות אלה. יתר על כן, השופטת לא מצאה כל הצדקה לטענות המבקשים בדבר שיקולים זרים או אינטרסים אישיים המשפיעים על החלטת העירייה, שכן הם לא הביאו כל ראיה לתמיכה בטענות אלה. לבסוף ציינה השופטת כי טענות המבקשים על היעדר הנמקה בהחלטות אינן מבוססות, שכן לבית המשפט לעניינים מנהליים הוצגו טענות רבות, והחלטותיו התבססו לגופו של עניין. מאחר שהבקשה לא סיפקה כל עילה למתן רשות ערעור, קבע השופט כי יש לדחותה.