ע"ב 10539/05

תקציר

התובע, עמית מחקר במוסד הנתבע, טען כי יש לראות בו עובד קבוע וביקש סעד הצהרתי וחשבונאי. לטענתו, המוסד גרם לו להאמין שיקבל קביעות, ואז פיטר אותו ללא עילה וללא שימוע, תוך פגיעה בזכויותיו. הוא גם תבע שכר עבור עבודה שנעשתה בחודשים מרץ-יוני 2005, הודעה מוקדמת חלופית והפרשי פיצויי פיטורים, מכמה טעמים. בית הדין מצא כי התובע אכן פוטר שלא כדין, שכן המוסד לא נתן לו הזדמנות להשמיע את נימוקיו נגד ההחלטה לסיים את העסקתו בנוגע להחלטת ועדת הקביעות וההחלטה משנת 2005. עם זאת, רוב טענותיו האחרות נדחו. בתקופת הפוסט-דוקטורט של התובעת לא התקיימו יחסי עובד-מעביד, ועל כן לא ניתן היה להחשיב אותם כתקופת העסקה לפיצויי פיטורים. אמנם התקיימו יחסי עבודה בין התובע לבין המוסד בתקופה בה הועסק באמצעות צד שלישי, אך התביעה לפיצויי פיטורים באותה תקופה התבססה על נתון שכר שגוי. בית המשפט דחה גם את התביעה לשכר עבור החודשים מרץ-יוני 2005, שכן התובע לא הצליח להוכיח כי התבקש על ידי גורם מוסמך במוסד לבצע עבודה זו. התובע היה זכאי להחליף הודעה מוקדמת, וסעדים כספיים חושבו לפי השכר האחרון שקיבל, בתוספת ריבית. כמו כן פסק בית הדין לתובע פיצוי בסך 30,000 ₪ בגין פיטורים שלא כדין בשל היעדר שימוע. עם זאת, נוכח העובדה שחלק מטענות התובע היו קנטרניות, ונראה כי המניע להליך היה רצון להשחיר את שמו של המוסד, חויב התובע לשלם למוסד הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 30,000 ₪.