פ"א 45773-05-11

תקציר

פסק הדין דן בהיבטים הנורמטיביים של הוצאת צווי הריסה שיפוטיים וצווי הפסקת עבודה לפי סעיפים 241 ו-239 לחוק התכנון, תוך פירוט הליכי הוצאתם של צווים אלה וההשלכות של הפרתם. היא מדגישה את הצורך בשירות נאות של הזמנות אלה ואת הידע של מקבלי הצווים. באשר לערעורים על גזרי דין, דן בית המשפט בסמכויות ובשיקולים להטלת קנסות ומאסר בגין עבירות בנייה, תוך שימת דגש על השפעתם המרתיעה. היא מציינת כי יש להטיל קנסות בנפרד על כל פריט בכתב האישום, ובמקרה זה שווי המבנים שנבנו ללא היתר מצדיק את הקנסות שהוטלו. עם זאת, הקנסות ותנאי המאסר מותאמים לנסיבות המערערים. בית המשפט בוחן את טענות ההגנה שהציג אברהם שלו על בסיס סעיף 208 לחוק התכנון, ומגיע למסקנה כי טענתו בדבר חוסר ידיעה על העבירות אינה מבוססת, שכן חתם על הסכם שכירות בידיעה על השימוש המיועד. בנוסף, בית המשפט דוחה את טענתו כי נקט בכל האמצעים הנדרשים למניעת העבירות, וקובע כי מכתבי ההתראה לדיירים לא היו מספיקים. ככלל, הערעורים על פסק הדין נדחים, אך הקנסות ותנאי המאסר משתנים. בית המשפט מדגיש את חומרת עבירות הבנייה ואת הצורך להילחם בהן, במיוחד במקרים של עבירות בוטות כמו הקמת פארק אירועים על קרקע חקלאית. הוא מציין את כוונתם המסתמנת של המפעילים לעכב הליכים משפטיים בתקווה ללגליזציה בסופו של דבר, דבר שבית המשפט לא יתמוך בו. לבסוף, פסק הדין ניתן בהעדר הצדדים, וערעור המדינה נדחה, בעוד ערעוריהם של חזן, אחוזת ברון ושלו מתקבלים בחלקם בגזרי דין מתוקנים.