עת"מ 1228/06

תקציר

בית המשפט החליט לקבל את העתירה לאפשר לעובדת בריאות זרה, העותרת מס' 2, להמשיך לעבוד עם העותרת מס' 1, מטופלת שלה, למרות שלא עמדה בדרישות החוק. החלטה זו מבוססת על הנסיבות החריגות והמיוחדות של המקרה. העותר מס' 1, קשיש ניצול שואה, סובל ממחלות פיזיות ונפשיות קשות, לרבות מחלת פרקינסון ודיכאון, ואושפז בעבר בשל בעיות פסיכיאטריות וניסיונות התאבדות. הטיפול המסור בעותרת מס' 2, בעלת ניסיון רב בטיפול בחולי פרקינסון, תרם לייצוב מצבה של העותרת מס' 1, להפיכתה לפחות חשדנית וחרדתית, ולהימנעות מהצורך באשפוז. בית המשפט מכיר בפגיעה במטופלים קשישים בעת ניתוק היחסים עם מטפליהם ובצורך לאזן זאת עם אינטרס ציבורי וציות לחוק. אולם, במקרה דנן, פוטנציאל הפגיעה בעותרת מס' 1, לרבות הסיכון להידרדרות נפשית ולהשגחה, גובר על שיקולים אחרים. בית המשפט מפעיל את סמכותו הטבועה, לצד מקורות משפטיים אחרים כגון שיקולים הומניטריים וחוק יסוד כבוד האדם וחירותו, להאריך את המועדים הקבועים בחוק למטפלים זרים. סמכות זו משמשת באופן חריג למניעת עוול ופגיעה חמורה בעותרת מס' 1. העתירה מתקבלת, אפוא, והמשיב מצווה להעניק לעותרת מס' 2 אשרת עבודה להעסקה אצל העותרת מס' 1 למשך שנה, המתחדשת בהיעדר שינוי נסיבות. פסק דין זה מדגיש את העדיפות של טובת המטופל הקשיש ואת אופייה החריג של ההחלטה, שאינה מהווה תקדים למקרים אחרים.